גם בית שמאי ובית הלל התחתנו ביניהם

אחת המשניות המפורסמות עוסקת ביכולת של בית שמאי ובית הלל להתקיים במשותף, ולאפשר אפילו נישואין בין בית לבית. זה לא היה פשוט, בשל העובדה שאפשר שיהיו פסולי חיתון – ממזרים – שיוגדרו ככאלה בבית שמאי, אף שהם לא כאלה בבית הלל, וכן לחילופין. דוגמה לדבר: אדם קידש אישה בשווה פרוטה, ולאחר מכן קידש אותה אחר בשווה דינר: לבית הלל היא נשואה לראשון, וממילא אם חיה עם השני – הילדים ממזרים; לבית שמאי היא מקודשת לשני, ואם היא חיה עם הראשון – הילדים ממזרים. זו דוגמה אחת בלבד להשפעה של כמה מחלוקות בנושאי נישואין בין הבתים, וצירוף המשניות כולן היה אמור להביא להפסקת הנישואין בין הבתים.

אף על פי כן קובעת המשנה "אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי" (יבמות פ"א מ"ד). ברם, המשנה אינה מפרטת את הבסיס לאפשרות הזו, וכיצד מתגברים על העובדה שמדובר במציאויות של ממזרות הדדית.

לכך נאמרו תשובות מגוונות. הבבלי, מביא באחד מתירוציו את הדרך בה הלכו: "לעולם עשו, דמודעי להו ופרשי", כלומר: כל צד כיבד את עמדת השני, ועל כן דאג שלא לגרום לשני קלקול; התוספתא מביאה את הפסוק שלאורו פעלו: "אלא נהגו האמת והשלום ביניהן שנ' 'האמת והשלום אהבו'". לא ברור מדבריה האם כוונתה לומר שהפיתרון היה במסירת מידע מדויק האחד לשני (כפי שהבבלי אמר), או שהשלום גרם לקבל את העמדה ההדדית, ולא לפסול אלו מאלו; בירושלמי הצעות נוספות, שהלכו לחומרא, וכן גם קביעה היסטורית: "המקום משמר ולא ארע מעשה מעולם".

בין כך ובין כך, מתברר כי יש דרך לקיים מחלוקת עמוקה, ואף על פי כן להיות קשורים האחד בשני. הדבר נכון ביחס לנישואין, שב"ה אינם מהווים (עדיין?) מעצור, אולם גם צריך לשמש כמטפורה: אפשר שתהיה מחלוקת עמוקה בנושאים שונים, ואף על פי כן יהיה כבוד הדדי של כל הגישות, ניסיון למניעת הכשלת צד אחד במעשי הצד השני, חיפוש אחר דרך משותפת של "הליכה לחומרא" השוללת קיצוניות של אחד הצדדים, או אפילו אפשרות שהשלום חשוב יותר מחלק מהאידיאולוגיות.

זה צריך להיות הלך הנפש הראוי בין הצדדים השונים החלוקים. בעולמות הרוחניים, כמו גם בפוליטיקה. הוא מחייב ענווה, הכרה שלא כל האמת מצויה במקום אחד, וחשיבות עצומה לחתירה לשלום. אין הכוונה לשלום שהוא תוצאה של מריחה ורידוד, אלא של הכרה עמוקה בכך שנצטווינו להיות נאמנים גם לאמת וגם לשלום, ואין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום.

(משפטים תשפ"א)