הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
הכל מכירים את תענית אסתר, אך יש צום נוסף שיחול בשבוע הבא: תענית ט' באדר. בשולחן ערוך נפסק במפורש: "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם…. בט' באדר נחלקו בית שמאי ובית הלל…." (הלכות תענית תק"פ).
הפוסקים נחלקו בדבר טיבה של אותה מחלוקת. לפי הלבוש, הייתה זו מחלוקת לשם שמים, אך כיון שזו הייתה המחלוקת הראשונה שנפלה בין חכמי ישראל, ובה נעשתה "התורה ח"ו כשתי תורות שזה אוסר וזה מתיר וזה מטמא וזה מטהר… הרי הוא כיום צרה ומתענין בו". לפי אליה רבה, לעומת זאת, הגיעה המחלוקת בין ב"ה לב"ש לפסים אלימים, וביום ט' באדר "נהרגו ג' אלפים מתלמידיהם". הוא מתבסס על התלמוד הירושלמי שמתאר: "אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל… תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל… בחרבות וברמחים" (שבת א, ד).
תיקון מסוים ליום זה התרחש בזמננו, כאשר בדיוק ביום ט' באדר תשנ"ב (13.2.92) נכנסו לחוק הישראלי חוקי הגישור, הפשרה והבוררות, שנועדו לשפר את דרכי הניהול של מחלוקות וסכסוכים בישראל. הרב דר' דניאל רוט, סמנכ"ל "מוזיאקה דת ויישוב סכסוכים", הציע לפני כשש שנים לקבוע את ט' באדר כיום לימוד או תענית דיבור בסימן מחלוקת לשם שמים.
פרשתנו, שסמוכה תמיד ליום זה, מתארת את עשיית הכרובים, ולדברי הגמרא עמידתם הייתה משתנה על-פי מצבו של עם ישראל: "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום", הכרובים פנו איש אל אחיו, "בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום" היו פניהם לכיוון הבית. עמידת הכרובים כשפניהם איש אל אחיו, אמורה להוות סמל לישראל שיאירו פנים זה לזה, יחיו בשלום ובכבוד הדדי, ויהיו, כלשון רש"ר הירש, "ערבים זה לזה ובוטחים זה בזה… ויחד יפעלו למען שמירת כלל הציבור…"
זו הייתה תמונת המצב של החברה הישראלית לפני כשנה בתחילת תקופת הקורונה, אך עד מהרה הפכו אנשים פניהם לבית, לבית האישי, בו נאלצו להסתגר ולאינטרסים המגזריים. במקביל הופנו פני האזרחים לבית, לבית המחוקקים, שמחלוקות קשות הן לחם חוקו. איננו שוגים באשליות על אחדות ללא מחלוקות, אלא חותרים לכך שמחלוקותינו יהיו לשם שמים, שנשכיל להסתכל איש על חברו בדרך של הארת פנים, והוספת שלום, נשווה לנגד עיננו את הכרובים, ונזכור כי סופי התיבות של המילים: "ופניהם איש אל אחיו" = "שלום".
ר' שמעון קיירא כתב בספר הלכות גדולות על ט' אדר, שכמו ימי הצום האחרים הוא עתיד להפוך לששון ולשמחה, ועלינו לפעול לקידום מצב זה במהרה.
(תרומה תשפ"א)
