הלכות סת"ם

הלכות תפילין והלכות מזוזה וספר תורה נמצאות בשני מקומות שונים ומרוחקים ב'שולחן ערוך'. את הלכות תפילין ממקם ר' יוסף קארו בחלק אורח חיים, בסימנים המוקדמים שלו. את הלכות מזוזה וספר תורה הוא כותב בחלק יורה דעה, בסימנים מאוחרים של החיבור. הסיבה לחלוקה הזו קשורה לפן הריטואלי השונה של ההלכות הללו. תפילין אדם מצווה להניח על גופו מדי יום ואילו מזוזה וספר תורה אדם מצווה להציב בביתו באופן חד-פעמי. על כן, הביא ר"י קארו את הלכות תפילין בחלק אורח חיים, שם הוא כותב את הפעולות ההלכתיות השייכות לסדר יומו של האדם, ואילו מזוזה וספר תורה הביא בחלק מסוים שעוסק באופן כתיבת תשמישי הקדושה.

אך אצל הרמב"ם שלושת הנושאים באים יחד. הרמב"ם כותב בספר אהבה את "הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה". והסיבה ברורה: אמנם מבחינת הריטואל יש הבדל באופן קיומן של המצוות, אבל מבחינה מהותית כולן מבוססות על אותו יסוד; שלושתן מדברות על תשמישי קדושה שמקיפים את חיינו – תפילין בגופנו, מזוזה על פתחי הבית וספר תורה בתוך ביתנו. לא לחינם יש להן בסיס הלכתי משותף, והן הלכות כתיבת סת"ם. חרף ההבדלים ביניהן, את שלושתן יש לכתוב באופן דומה ובאותו סגנון. ואמנם, בכך הרמב"ם פותח את הלכותיהן – באופן שבו מייצרים אותן. רק לאחר מכן הוא עובר לפן הריטואלי, כלומר לאופן שבו משתמשים בהן.

היבט זה של המצוות הוא משמעותי ביותר. שכן, הוא מבקש מאתנו להפנים שחלק ממצוות השימוש בתשמישי הקדושה הוא אופן עשייתם. ישנם שרוכשים היום תפילין או מזוזות מבלי לחשוב כלל מי כתב אותן או באיזה סגנון הכינו אותן. אבל כשמדובר בתשמישי קדושה יש משמעות רבה לכוונה ולדרך ולצורה, שבהן נעשו, ולכן יש לתת על כך את הדעת כאשר רוכשים אותם ומשתמשים בהם. החל מתהליך עיבוד העור ועד הכתיבה, יש לכוון לעשות את הדברים לשמה; החומר שממנו כותבים צריך להיות מאד מסוים וכך גם צורת הכתיבה וצורת תשמיש הקדושה. המסגרת של המצווה, מהבחינה הזו, איננה רק מאפשרת לתוכן להתקיים (כמו תפילה שנועדה לבטא את צרכי האדם; שכשלעצמו יכול להתבטא במילים אחרות) אלא היא עצמה התוכן. רק כשכלל התנאים ההלכתיים בנוגע לאופן יצירת תשמיש הקדושה מתקיימים יש משמעות לאותם תשמישים. רק אז ניתן להתחיל לדבר כיצד להשתמש בהם באופן הנכון.

לפן הריטואלי יקדיש הרמב"ם את החלקים הבאים בהלכות תמ"ס – תפילין מזוזה וספר תורה.

(כי תשא תשפ"א)