התקהלות ראויה

אזרחי ישראל חזרו השבוע להתקהל במסעדות ובגני אירועים, במוסדות חינוך ובאולמות תרבות, ובשבת זו ישובו גם להתקהל בבתי הכנסת. גם פרשותינו נפתחות בהתקהלות, כאשר משה מקהיל את כל עדת ישראל לצורך עבודת המשכן. התקהלות זו מהווה תיקון לחטא העגל. כנגד "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן" לעשיית העגל, הפרשה פותחת: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לעשיית המשכן. בני ישראל חטאו בהתקהלות אסורה, ועתה הם מתקהלים מחדש לשם מצווה.

התקהלות זו מבטאת את האופי הקהילתי של עבודת ה' ביהדות. ההלכה העלתה על נס את ערך התשובה בציבור והתפילה בציבור, וקבעה כי קריאת התורה ותפילות רבות אינן יכולות להיאמר אלא בקהילה של מניין לפחות. איננו מתפללים כיחידים אלא כקהילה, ולכן רוב בקשותינו לא נאמרות בגוף ראשון יחיד, אלא בלשון רבים. גם לטקסים דתיים רבים נדרש לכתחילה מניין, ומצוות שבין אדם לחברו דורשות חיים במסגרת חברתית.

הקהילה הייתה מוסד מרכזי בעם ישראל עוד מראשית ימיו. הארכיאולוג פרופ' אבי פאוסט הראה  שהיישובים שבנו בני ישראל בימי יהושע והשופטים, היו בגדר "קהילה שיתופית", וההיסטוריונים פרופ' יצחק בער ויבלח"א פרופ' זאב ספראי הצביעו על כך שהיתה קהילתיות מובהקת בארץ ישראל של ימי הבית השני. קהילתיות זו התחזקה ביותר במהלך אלפיים שנות הגלות, בכל אזורי הפזורה היהודית. לקהילתיות יש ערך עצום, הן אישי והן חברתי. פרופ' אמיל דורקהיים, מייסד הסוציולוגיה, הראה שיהודים מתאבדים פחות מבני דתות אחרות, וטען כי הסיבה המרכזית לכך נעוצה בחיי הקהילה המסורתית.

חיזוק הקהילתיות הוא צו השעה עבור כל יחיד וציבור החפצים חיים, וניתן לשאוב לכך השראה מהמשכן עצמו, שבנייתו רצופה ביטויים רבים המדגישים את הצורך בחיבורים מהודקים של כל חלקיו: קרסים וקרשים (=קשרים), בריחים ואדנים, לולאות, בריחים ומחברים, ידות משולבות, מחברת וחוברת, וכולם תמים ותואמים. היריעות לא עומדות "זו מול זו", אלא הן "חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ", והכרובים לא פונים "זה אל זה", אלא "פְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו". בניית המשכן משמשת מטונימיה לבניית קהילה, והיא מלמדת שבקהילה נדרש חיבור איתן בין פרטיה ואחווה אמתית בין אנשיה.

לאורך השנה האחרונה קהילות בתי הכנסת בישראל היו כמו המשכן במובן זה שהן התפרקו, היטלטלו והתחברו שוב ושוב. יצאו לחוצות, לגינות ולמרפסות, התפזרו והתכנסו שוב ושוב, תוך תחלופה של אנשים ואביזרים, מקומות וסגנונות. עתה משאנו חוזרים לבתי הכנסיות עלינו לחזק את הדבק הקהילתי שנפרם, להדק קשרים וחיבורים בין אנשים, ולהטמיע בקהילותינו אחווה, שלום ורעות.

משה ידע שבשביל להקים משכן שישרוד לאורך ימים ושנים, יש צורך ביצירת קהילה מאוחדת, ולכן הקדים התקהלות לבנייה: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם". יש בחסידות שדרשו פסוק זה ואמרו: "ויקהל" – להיקהל ולהתכנס יחד – "אלה הדברים אשר ציווה ה'". ה' רוצה שעם ישראל ייצור קהילות שיש בהן חיות ואחדות, קהילות בהן מכירים ומוקירים אלה את אלה, וכולם מתחברים יחדיו. התחברות כזו מניחה בסיס לקיום ההבטחה: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

(ויקהל פקודי תשפ"א)