לפעמים צריך לצאת מעצמך

השבוע נתקלתי בידיעה הבאה שמספרת על אחד מרגעי האור של המלחמה הזו, על מישהי שעשתה מעשה והפרה את ה'סדר' והתכנון שהייתה נתונה לו רק בשביל להציל חיים אחרים. הביא אותה נועם (דבול) דביר מ'ישראל היום':

"בשעות הערב נשמעו אזעקות בחולון ומטח כבד נורה על העיר. אוריין בן משה, בת השלוש וחצי, נפגעה קשה מרסיס והובאה בדחיפות לבית החולים וולפסון. הבוקר דיווחו כי אוריין יצאה מכלל סכנה. ליאן, אמה של אוריין, סיפרה על הרגעים לאחר הפיצוץ: 'אישה דתייה הורידה את כיסוי הראש שלה ועשתה לאוריין חוסם עורקים בצוואר. הילדה ניצלה בנס, יצאנו בשן ועין'.

האישה שהצילה את אוריין היא גליה לוי, אם לשמונה ילדים. ליאן וגליה הכירו זו את זו עוד קודם הפיגוע, ובמקרה נתקלו האחת בשנייה כשהחלו הטילים. גליה ובעלה יצאו מיד לתת עזרה.

'הכל היה מלא דם', סיפרה גליה. 'כשראיתי את הילדה עשיתי לה חוסם עורקים, זה נראה לי הדבר ההגיוני לעשות. קשרתי את נקודת הפציעה'.

עוד הוסיפה: 'לתחושתי, לא אני הצלתי אותם, אלא הם הצילו אותי, כי הצעקות שלהם גרמו לי לצאת מהרכב ושתי דקות לאחר שיצאתי הרכב שלי עלה בלהבות. התחושות לא פשוטות, היה לילה לבן ואנחנו עם כאבים בכל הגוף'".

***

חשבתי, שמבחינת גליה לוי, ברור לה שהיא עשתה את המובן מאליו. אף אחד לא יבוא ויתלונן בפניה: 'אבל למה הורדת את כיסוי הראש שלך ברבים? זה לא צנוע!'

ברור לכולם שהצלת הילדה קודמת. גם אם זה כרוך בשבירת הסדר הקיים.

חשבתי איך שהמקרה הזה הזכיר לי את הפעמים בהם אנחנו מתבלבלים בין המטרות החשובות באמת שיש לנו בחיים לבין המטרות הנלוות, המשניות. ראיתי כבר אנשים שמלכלכים על אנשים אחרים כמו גם כאלו שפשוט הורסים את שמחת החיים של הילדים שלהם והכול בשם קדושת הציונים. בניגוד לגליה לוי הם לא יורידו את הכיסוי ראש שלהם בשביל להציל מטרות חשובות וגדולות יותר… הם ירמסו וידרסו ויעשו הכול רק בשביל שהסדר המדומיין שלהם ימשיך להיות על כנו. שכיסוי הראש ימשיך לעטוף את הראש כהלכה. שהילד יקבל עוד חמש נקודות במבחן הקובע במתמטיקה.

ונזכרתי, שעבדתי פעם בבית ספר שהיה שם מורה שעבר את גיל ה-80 ויצא כבר לפנסיה. והאמת? אף אחד לא הבין מדוע עדיין ממשיכים להחזיק אותו בהוראה: הוא היה עם דמנציה, בקושי זכר את שמות התלמידים, הרבה פעמים התבלבל בשיעור ותכלס' רק הכביד על המערכת: התלמידים לא למדו ממנו כלום.

באחת משיחותיי עם המנהל הוא פתח את העניין מעצמו ואמר לי: "מה נראה לך, שאני טמבל? שאני לא יודע שהמורה הזה כבר מזמן מכביד על המערכת והתלמידים לא לומדים ממנו כלום? אבל זה בן אדם שאם אתה תיקח ממנו את ההוראה גמרת אותו. הוא לא ישרוד את זה. אז למרות שהתלמידים 'שורפים' את הזמן שלהם אצלו, אני עדיין חושב שיש ערך בזה שהם רואים איך שאנחנו מתייחסים גם לאנשים זקנים עם דמנציה ואם בהתחלה הם עוד זלזלו בו וצחקו עליו, עכשיו גם הם למדו לכבד אותו".

וזה בדיוק גם מה שהוא אמר להורים ששאלו אותו מדוע הילדים שלהם שורפים זמן בכיתה על מורה שלא מקדם אותם כלום מבחינת הספק הלמידה.

"מבחינת המתמטיקה אתם צודקים, הורים יקרים", ענה להם המנהל, "אבל הילדים למדים על המתמטיקה של החיים. על זה שגם שברי לוחות צריכים להיות מונחים יפה במקום שלהם ולא מושלכים כלאחר יד".

"ואת המסר הזה" כך סיכם ואמר לי: "אני אומר לך שהם ייקחו לכל החיים".

(נשא תשפ"א)