הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה') 
מדוע ההורג בשגגה נדרש לגלות לעיר מקלט? ומדוע עליו לשבת בה "עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" (לה, כה)? ישנן שלוש שיטות עיקריות בפרשנות להגליית הורגים בשגגה לעיר מקלט, ובהתאם לכך ניתן להצביע על שלושה הסברים לקשר בין מות הכהן הגדול ובין שחרור ההורג בשגגה.
לפי השיטה האחת, השהיה בעיר המקלט נועדה לספק הגנה להורג בשגגה מפני גואל הדם. לכך מתאימים דברי הרמב"ם שמסביר כי מות הכהן הגדול פועל מבחינה פסיכולוגית לרגיעה אצל גואל הדם "כי טבע הוא באדם שכּל מי שפגע בו אסון, כאשר פוגע בזולתו אסון דומה או חמוּר יותר, הוא מוצא בזאת נחמה על פגעו… ואין אצלנו חמור יותר ממותו של כהן גדול" (מו"נ ג, מ).
שיטה אחרת מסבירה שההורג בשגגה נאלץ לגלות לעיר המקלט ולשהות בה בתור עונש, שכן בכל הריגה בשגגה יש מידה מסוימת של רשלנות המחייבת ענישה. לפי פרשנות זו מות הכהן הגדול מאפשר לה' לקצוב ענישה דיפרנציאלית, כאשר כל הורג בשגגה יישב בעיר מקלטו בדיוק לפי הזמן המתאים לו בהתאם לחומרת רשלנותו. רבי עובדיה ספורנו שהולך בדרך זו מסביר כי: "מיני השגגות בלתי שוות, כי מהם קרובות לאונס ולמזיד", וה' יודע להמית את הכהן הגדול בתזמון שיותאם לכל הורג "כפי מדרגת שגגתו".
לפי הגישה השלישית הבידוד בעיר המקלט מהווה כפרה להורג בשגגה על מעשהו, כדברי חכמים: "גלות מכפרת על הכול" (סנהדרין לז, א). בגישה זו צועד שד"ל, ומסביר שמות הכהן הגדול קשור לתפקידו בכפרה על עוונות ישראל. שד"ל כותב: "כי הכהן מכפר על השגגות על ידי הקרבנות שהוא מקריב… ומיתת הכהן הגדול היא כפרה שאין למעלה ממנה, והיא תכפר על הרציחה בשגגה, שהיא קשה מכל שאר השגגות". לדבריו, הכפרה על לקיחת חיי אדם מתחילה בגלות לעיר מקלט, אך מגיעה להשלמתה רק עם מות הכוהן הגדול המכפר במיתתו.
לומדי הדף היומי שסיימו זה עתה את מסכת "יומא", שעוסקת בענייני יום הכיפורים, התוודעו לתפקידו המיוחד של הכהן הגדול כמכפר עוונות ישראל. רבים בוודאי הופתעו לגלות שרוב המסכת עוסקת בפרטי עבודתו ביום הכיפורים, שכן כפרת כל העם תלויה בה. אולם לקראת סיום המסכת הדגישו חז"ל שלא די בעיצומו של יום הכיפורים, ולא די בעבודת הכהן הגדול, אלא יש צורך גם בתהליך התשובה של כל אדם. הם קבעו שאין יום הכיפורים מכפר בלא תשובה, וכי לא די בו כדי לכפר על עברות שבין אדם לחברו (יומא פה, ב). מסתבר שגם ההורג בשגגה אמור לעבור תהליך של תשובה בעיר מקלטו, וכנראה משום כך היו מגלים לשם את רבו, וערי המקלט היו ערי לוויים או כוהנים להבטיח שיהיו בהן תורה ועבודת ה'.
לאור הסבר זה ניתן להבין מדוע מוזכר דין הישיבה בעיר מקלט עד יום מות הכהן הגדול דווקא בפרשת "מסעי", אותה קוראים תמיד בקרבת יום מותו של אהרן הכהן המוזכר שוב בפרשתנו: "ויעל אהרון הכהן אל הר ההר… וימת שם… בחודש החמישי באחד לחודש" (לג, לח). אהרון, האב הגדול של הכוהנים הגדולים, הוא היחיד מכל גדולי האומה שבתורה שמוזכר תאריך פטירתו: בשבת זו – א' לחודש אב. וכל כך למה?
על מיתת אהרן הגמרא אומרת: "מיתתן של צדיקים מכפרת" (מו"ק כח, א), ואף זאת בתוספת התשובה. ידעה התורה שעתיד בית המקדש השני להיחרב בגין שנאת חינם, ורצתה שנזכור במיוחד בימים אלה את דמותו של אהרון הכהן שהצטיין בהיותו "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א). מאהרון נלמד להוסיף שלום בין הבריות, לחזק את האהבה בקרבנו, ולהעצים את העשייה של כל איש למען רעהו.
(מטות מסעי תשפ"א)
