מידת הבטחון

הרגעים שבהם משה חוזר ומשחזר את חטא המרגלים הם רגעים טעונים ביותר. הם טעונים גם מפני שמשה שילם על החטא הזה את המחיר היקר ביותר ("וגם בי התאנף ה' בגללכם" (א, לז)). הם טעונים מפני שעם-ישראל שילם מחיר יקר מאוד בדמות ההתמהמהות במדבר ומות כל בני דור יוצאי מצרים במדבר ("וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר: אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם" (שם)). הם טעונים מפני שהם כרוכים בכפיות טובה גדולה של עם-ישראל ("הארץ הטובה הזאת"). אבל הכשלון הגדול ביותר שעליו מצביע משה בפרשה הוא כשלון האמונה. כל התוצאות של כשלון זה ידועות והן כרוכות בכאב אישי ולאומי. אבל השורש והיסוד למפלה הגדולה הזו נעוצים בקטנות אמונה של עם-ישראל. וזו הזדמנות עבורנו להבין מהם הגורמים לכשלון הזה ומהן התרופות לו.
משה אינו חוסך במילים וניתן לקרוא בדבריו הודאה בעובדות. אכן, האיום של יושבי הארץ החזקים ("בני ענקים") והמבוצרים ("ערים גדולות ובצורות בשמים") זורה פאניקה ולחץ מובנים. אך עם-ישראל לא היה צריך להיתפס לשאלת ההיתכנות המעשית של כיבוש הארץ "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלוקיך כאשר ישא איש את בנו… ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלוקיכם ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם". למרות שהעובדות נכונות והחרדות הקיומיות במקומן, המרפא לחולשה ולפיק הברכים הוא בהתבוננות ההיסטורית ולא באתגר הרגעי. לו עם-ישראל היה זוקף את גוו ומרים את עיניו להתבונן מעבר לצורכי השעה ומשכיל לראות את הליווי ההדוק של הקב"ה לאורך כל דרך החתחתים, והיה נכון לראות את הדרך הניסית שבה הוא מובל אל יעדו, היה העם נעדר חרדה ופחד.
הנקודה הזו של ההתבוננות לאחור בפרספקטיבה ארוכה היא נכונה גם לכל אדם פרטי באשר הוא, יהיו אתגריו אשר יהיו. אלא שהדברים נכונים לא בגלל ההבטחה הפשטנית שאם הקב"ה גונן עלינו והוביל אותנו אנו מובטחים משמע- הוא "בצד שלנו" וימלא את כל משאלותינו. אין לנו בטחון בהצלה ובישועה. לא במישור הלאומי ולא במישור הפרטי. להיפך, אנו זוכים לבטחון בקיומנו רק מפני שאנו נכונים למסירות נפש. הבטחון נרכש דווקא בזכות ההבנה שהחששות הם כנים. וכי אנו לא יכולים להיות בטוחים בהצלחות שלנו, אבל, אנחנו יכולים להתבונן ולראות שהכל משמים. וזה מה שמעניק לנו את הבטחון.
דברים תש"פ