פקידי המכס של אבות אבותינו

מדוע אברהם לא עושה כל שביכולתו כדי ששרה לא תגיע לידיו של מלך מצרים?

רגע לפני הכניסה למצרים מבקש אברהם משרה לומר שהיא אחותו, אך הפסוק הבא מדבר רק על אברם, ללא שרה. על כך שואל המדרש (בראשית-רבה מ), ומשיב בסיפור:

(יד) "ויהי כבוא אברם מצרימה" וגו' ושרה היכן היא? נתנה בתיבה ונעל בפניה,
[בתרגום:] כיון שהגיע למכס, אמרו לו: תן מכס, אמר: אני נותן.
אמרו לו: בגדים אתה טוען, מביא? אמר: אתן מכס של בגדים. אמרו לו בגדי משי אתה מביא,
אמר אתן של בגדי משי. אמרו לו מרגליות אתה מביא. אמר להם: אני נותן של מרגליות.
אמרו לו: אי אפשר עד שתפתח ונראה מה יש בפנים,
וכיון שפתחה הבהיקה ארץ מצרים מאורה".

מעבר לשאלה המפורשת שמציג המדרש, עונה הסיפור על שאלה סמויה ומציקה: מדוע אברהם לא מנסה להגן על שרה? מדוע הוא לא עושה כל שביכולתו כדי שלא תגיע לידיו של מלך מצרים?

המדרש שבפנינו משלים כאן פער – ומפרש שאברם דווקא ניסה, אלא שלא עלה בידו.

תאור המכס קשור כמובן במציאות שהכירו חז"ל מן האימפריה הרומית, ומוסב כאן על האימפריה של מצרים, הדורשת מכס מכל הנכנס לשטחה. קל מאוד לדמיין שיחה כזו במסלול האדום או הירוק בשדה התעופה: הנוסע שמוכן לשלם מכס גבוה של סחורה יקרה בלי להתווכח, ומבלי שיש כל ראיה שאמנם יש כזו בכליו (סמארטפונים למשל), נחשד מיד כמי שיש לו מה להסתיר, ושבוודאי מחביא סחורה בלתי חוקית (כמו סמים).

פקידי המכס יתעקשו במצב כזה לפתוח את כבודת הנוסע, והנה מתגלה הנוסעת הסמויה, שרה, ואף הסיבה להסתרתה ולפחד הגדול: כל ארץ מצרים מבהיקה מאורה.

פרשת שרה בבית פרעה נשארת קשה לעיכול גם אחרי המדרש הזה, ואולי רמז יש בפסקה הבאה של המדרש, שנביא כאן בדילוגים:

"את מוצא כל מה שכתוב באברהם, כתיב בבניו… באברהם כתיב "וירד אברם מצרימה לגור שם", ובישראל כתיב "וירדו אבותינו מצרימה", באברהם כתיב לגור שם, ובישראל כתיב "לגור בארץ באנו" […]באברהם כתיב "והרגו אותי ואותך יחיו" ובישראל כתיב "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו [וכל הבת תחיון]…"

הרמב"ן אכן פירש שהירידה למצרים היא עונש לאברהם על נתינת שרה בידי פרעה. המדרש שכאן קושר במפורש בין דברי אברהם לשרה לבין גזירת כל הבן היילוד, ושמא גם התיבה קשורה לכאן – אברהם ניסה למנוע את הגזירה על שרה כשהחביא אותה בתיבה, ממש כמו שעשתה יוכבד לבנה משה.

(לך לך תשפ"ב)