אברהם אבינו – מסורתי או מהפכן?

הרב יהודה עמיטל זצ"ל נהג לספר לנו על אדמו"ר שהלך לעולמו ובנו הצעיר ישב על כסאו. בוקר אחד קמו החסידים וגילו, להפתעתם, שהאדמו"ר הצעיר עושה ההיפך ממה שאביו נהג לעשות. שאלו החסידים לפשר השינוי, והוא ענה שהוא דווקא עושה בדיוק את מה שאביו עשה; "אבי עשה ההפך מאביו, ואני ממשיך אותו בנאמנות".

מיהו מהפכן? מהי מסורתיות? האם אלו שני מונחים סותרים בכלל? סיפור זה מביא אותנו לשאול – האם אברהם אבינו היה מסורתי או מהפכן? יש דעות שאומרות שאברהם היה מהפכן גדול; הוא עשה ההיפך ממה שאביו ואימו והדורות שקדמו לו עשו. "הביאו אותו שכל העולם מעבר אחד ואברהם מעבר השני, כולם עובדי אלילים והוא ממציא מדעתו שיש א-ל אחד ולו צריך לעבוד". מצד שני, ישנן דעות המצדדות בכך שאברהם היה מסורתי; אברהם אבינו שמר את המסורת הנאמנה שקיבל משם ועבר ועוד.

והקריאה של אלוקים לאברהם, "לך לך" – מסורתית או מהפכנית? ומה בנוגע לקהילה האתיופית? היא מסורתית? מהפכנית?

כנס על המסורתיות התקיים לפני שבוע במכון בן צבי. חלק ניכר מהמשתתפים ניסו לנסח ולהגדיר מהי מסורתיות ומה שבלט היא התפיסה שהמסורתיות, בניגוד לדתיות, עוסקת בחיים הממשיים. החיים הממשיים מורכבים מניגודיות. מתוך כך טען פרופסור בוזגלו שמה שנתפס כחוסר עקביות בגישה המסורתית מעיד על ניגודים שמגדירים את המסורתיות, וזה ייחודה. לפי זה מובן מדוע המסורתיות, בניגוד לדתיות, איננה בינארית ודיכוטומית. לצערי, השיח היום הוא שיח שסובב סביב הגדרות והמסורתיות הפכה למושג סוציולוגי עמוק בתוך נבכי החברה הישראלית. כל זה מוביל לתגובתיות ושוב אנו עסוקים בהגדרות, ההיפך המוחלט ממה שהמסורתיות מבקשת מאיתנו לעשות. האדם הוא בלתי ניתן להגדרה. המסורת היהודית לדורותיה הייתה יותר קרובה למודל המסורתי מאשר לדתיות; לאורך כל ההיסטוריה, המסורת היהודית הצליחה למצוא איזון בין מה שכתוב בתורה לבין דרישות החיים, היא הייתה מסוגלת לחיות במעגלים שונים, בין היחיד לפרט בין יהודים לגויים ובין מהפכנות לשמרנות וכל זה ללא הצהרות, הגדרות ואידאולוגיות.

המסורת היהודית ידעה לגלות גמישות, נינוחות, לקבל שונות ואפילו ידעה להעלים עין מחריגות הלכתיות ובכך להרחיב את גבולות עולם התודעה היהודית. "מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים". כך או כך, באופן אבסורדי ואירוני אותה מסורת יהודית לדורותיה, שבישראל מגדירים אותה "מסורתיות", הפכה דווקא כאן במדינת ישראל כמסורת של "סוג ב". מייחסים לה בינוניות, שטחיות, רדידות וחוסר הבנה בהלכה.

כרב בית הכנסת האשכנזי 'קדושי ישראל' בקרית גת גיליתי כי ישנם מבני הקהילה שהולכים לצפות בטלוויזיה לאחר התפילה בשבת. ואני מקבל את אותם כיהודים סוג א' כפי שהם מקבלים אותי כיהודי סוג א'… מעולם לא חשבתי שהם שטחיים או בינוניים כי הם צופים בטלוויזיה בשבת, כפי שהם מעולם לא חשבו שאני שטחי ובינוני כי אני איני צופה בטלוויזיה בשבת. כולנו שונים ואנו מקבלים זה את זה חרף השוני.

המסורתיות, כפי שאמר לי ד"ר דוד ביטון, אינה מבקשת למחוק את ההבדלים או לטשטש אותם, אלא מאפשרת להם לחיות תחת קורת גג אחת. אם נחזור לשאלה שאיתה פתחתי, אפשר לטעון שאברהם אבינו בהחלט היה מסורתי, אבל גם מהפכן. המהפכנות איננה ניגודה של המסורתיות, היא אחותה.

ומה באשר ליהודי אתיופיה? פעם שאלו אותי: "אתה ספרדי או אשכנזי"? עניתי: "אתה לא רואה שאני אתיופי"? אין ספק שקהילת "ביתא ישראל" שונה באופן טוטאלי מהקבוצות השונות המרכיבות את הפסיפס היהודי תלמודי. מעין סוג של "יהדות גנוזה", קהילה המשמרת מסורת קדומה, ככל הנראה, מסורת קדם-תלמודית. מסקנה זאת טומנת בחובה משמעות רבה בכל הנוגע למפגש בין יוצאי אתיופיה לבין מציאות הנגזרת מבסיס הארגון האידאולוגי וההלכתי של הממסד הרבני בישראל. פרופסור אבי שגיא הטיח בי שוב ושוב "יהודי אתיופיה אינם "'מסורתיים', אלא אנשי מסורת". הוא בעצם ביקש לברוח מההגדרות הסוציולוגיות ולא להכניס את יהודי אתיופיה לתוך השיח הפוליטי. ובכל זאת, מבחינת התפיסה התיאולוגית – האם יהודי אתיופיה קרובים יותר למודל ה"מסורתיות" או למודל ה"דתיות"? על כך ועוד, אי"ה בשבוע הבא.

(לך לך תשפ"ב)