הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
על מנת שחברה תתקיים, צריכים כל חבריה לשתף פעולה סביב ערכים משותפים
היסטוריונים וחוקרי תרבות עשויים לתהות על התופעה המוזרה שאפיינה את התרבות המערבית במאה ה-21: נדמה שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה חברה שלמה מחנכת את חבריה לפקפק בכל סמכות וממסד, לכפור במוסכמות, לדחות כל מסורת ומנהג, ולהתנהג כמו אינדיבידואלים גמורים שכל אחד מהם עושה רק מה שליבו חפץ. החינוך הזה מתחיל כבר מסרטי הילדים, בהם הגיבורים הם במקרים רבים טיפוסים שוברי מוסכמות שלא הולכים בתלם, ובזכות זה מצליחים להגיע לגדולה ולהציל את העולם; והוא נמשך עד לאקדמיות, בהן מטיפים שכל מה שחונכנו להאמין בו אינו אלא הבניה חברתית של כוחות רשע כמו הפטריארכיה העולמית, שנועדה להנציח את יחסי הדיכוי השוררים בין קבוצות שונות. הממסד, המערכת, המסורת – הם תמיד הרעים הזוממים מזימות השתלטות וניצול, והמהפכנים המורדים נגדם ומסרבים ליישר קו הם כוחות האור.
אותם היסטוריונים של העתיד יתמהו, כיצד זה לא חשו אותם אנשים שבקידום רעיונות אלה הם חותרים תחת עצם קיומה של החברה. נכון אמנם שחשיבה ספקנית ופורצת מוסכמות הובילה לא פעם לפריצות דרך מדעיות או חברתיות – אבל במקרים רבים אחרים היא הובילה דווקא לאסונות, אלימות והרס, כך שלהרים אותה על נס כאידיאל ומופת, זו התנהגות מסוכנת ביותר. על מנת שחברה תתקיים, צריכים כל חבריה לשתף פעולה סביב ערכים משותפים, ולקבל על עצמם הנהגה וחוקים. החברה של היום אמנם אינה צריכה להיות הדוקה ואחידה כמו חברות שבטיות בעבר, אבל זה לא אומר שהיא יכולה לאפשר אנרכיה של איש הישר בעיניו יעשה.
בתקופת הקורונה קיבלנו טעימה מהסכנה שבגישה "מתקדמת" זו. אנשים שחונכו מילדות להתנגד לממסד ולשלטונות ולפקפק בהם, סירבו להישמע להוראות ולהנחיות בנוגע לקורונה. חלקם מסרבים להתחסן, ואחרים מרחיקים לכת ומייחסים את הקורונה או את החיסונים או את שניהם לקונספירציית רשע עולמית. בכך הם ממיטים במקרים רבים אסון על עצמם ועל אחרים.
יש לקוות שהתרבות המערבית – שאם נרצה או לא, אנו מושפעים ממנה – תתעשת במהרה, ותתחיל להפיק יצירות בהן הגיבור הוא דווקא זה שהולך בתלם, שומר על המסורת, נותן אמון באבותיו ומנהיגיו – וכך מצליח להציל את העולם מפני החכמולוגים שחושבים שהם טובים יותר מכולם.
(חיי שרה תשפ"ב)
