מי היה כאן קודם?

לגבולות הקרקע והקניין ברמה הפרטית, ובוודאי הלאומית, משמעות לגבולות המוסר

בפילוסופיה המדינית של העת החדשה מחלוקת מפורסמת (ועל מה אין מחלוקת?) בשאלת זכות הקניין של האדם הפרטי. ג'ון לוק מצדיק את הקניין הפרטי, הוא רואה בו מניע חיובי והוא פועל יוצא של מאמצי האדם, מעין הוכחה לכישוריו ומאמציו. כנגדו, ז’אן ז’אק רוסו, רואה בקניין הפרטי את אבי אבות הטומאה, שורש הרוע ואפילו הרוע בהתגלמותו. שורשי המאמץ האין סופי ל'בעלות' מצויים במעקמי האגו הפרטי. לדידו, זו הסיבה השורשית, המרכזית והמהותית למלחמות בעולם.

בסיפורי המקרא של ספר בראשית, יסוד הקניין מהווה נדבך מרכזי לעלילות הספר ולמאבקים הקמאיים. מקין ועד הבארות שסתמו הפלישתים. מנקודת ראותו של רוסו, המאמץ הבלתי נלאה של אברהם אבינו לרכישת מערת המכפלה הוא סיפור של ביקורת גלויה על אבינו. האמנם?

בחינה היסטורית לא עמוקה במיוחד תגלה לנו כי הגותו של רוסו באופן 'אבסורדי' עמדה דווקא ביסודן של משטרים אפלוליים וטוטליטריים. מתברר, וכך עינינו חוזות בהתפרקות המבנה הקלאסי של הקיבוצים בישראל, כי השלת האדם מרכושו, כמוה, עקב אופיו של האדם, כביטול אישיותו, מאמציו… ולבסוף גם את חייו.

יש תיאוריות הנשמעות תיאוריות מקסימות, נכונות ואפילו אידיאליות… אבל זה רק ברמה התיאורטית. זו אחת מהן. לתיאוריה של רוסו אין אחיזה במציאות ולא תהיה גם בעתיד. דווקא ערך הקניין, ערך הארציות, הערכה לפועלו ולהישגיו הארציים של האדם, כמו רכישת בית, שמירה על רכוש ושמירה על בית – מהווים עוגן נכון יותר לבריאותו הנפשית של האדם.

סיפורי הרכישה של האבות בכלל ושל אברהם בפרט, מכוננים תפיסת מציאות שונה לחלוטין. התורה מצדדת דווקא בסימון גבולות של 'שלי' ו'שלך', 'שלנו' ו'שלכם'. אחת מן ההבטחות של הא-ל לאברהם אבינו היא 'ארץ' ואין ארץ ללא גבולות. אבי האומה מנסה להגשים את הבטחת הא-ל בדרך הפרטית שהרי האומה טרם קמה ונהייתה.

הקנייה, הרכישה והבעלות מייצגים דווקא את היסוד המוסרי. היהדות מכבדת וקנאית לרכושו של הזולת שהרי גם על הקב"ה נאמר שהוא "קונה שמיים וארץ", על אף ש"לשם הארץ ומלואה"!

השורש שלנו להתעקשות הבלתי מתפשרת על רגבי אדמת ארץ ישראל, נמצא במאמצי העל של אברהם אבינו לרכישת מערת המכפלה ואף קודם לכך. גם ההתעקשות על המקומות הקדושים אינה עניין ילדותי אלא אמוני ועקרוני. לשאלה מי היה כאן ראשון יש דווקא חשיבות והיא אינה מיותרת בעידן הנרטיבי של הפוסט מודרניות. לגבולות הקרקע והקניין ברמה הפרטית, ובוודאי הלאומית, משמעות לגבולות המוסר.

(חיי שרה תשפ"ב)