מתחים בין בני זוג

המתחים במשפחה אינם נעוצים רק ביחסי יעקב ועשיו. מאחורי הקלעים המתח החמור יותר הוא במחלוקת שבין רבקה ויצחק

במרכז פרשתנו מצוי סיפור "גניבת הברכות" על ידי יעקב. כפי שמסופר בפרשה, עשיו צועק צעקה גדולה ומרה. הוא מתוסכל וכועס על העוול שנעשה לו ועל המחטף. רבקה, כמסופר, היתה שותפה לסוד, יזמה את כל המעשה ותימרנה הכל מאחורי הקלעים. אולם, מה חשב יצחק על המעשה?

על פי פשט הפסוקים יצחק מתוודע לגניבה תיכף לאחר צאת יעקב מאיתו. כאשר עשיו מגיע עם המטעמים שעשה לאביו בעבור ברכתו. כאשר עשיו מגיע, יצחק מבולבל ומבין שמשהו השתבש. בתחילה הוא משתאה ותוהה מי הוא הבא כעת, שהרי למיטב ידיעתו עשיו הוא זה שיצא מאיתו: "…וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי".

תגובת יצחק היא חרדה גדולה, חוסר הבנה ובלבול באשר לזהותו האמיתית של המתברך. ותיכף הוא מתעשת ומכיר בכך שיעקב הוא זה שבא וגזל את ברכות אחיו. "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ".

תגובת יצחק כלפי מעשה יעקב היא שיפוטית: מדובר במעשה תרמית. יעקב חשש מזעמו של אביו מלכתחילה. את חששותיו הביע מפורשות: "אולי ימושני אבי". נקל להבין שיעקב חש נזוף לאחר התגלית וככל הנראה שהוא גם מסתתר מפני אביו. לקראת סוף הפרשה מתואר שיצחק קורא ליעקב: "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן". המפרשים מעירים שמכאן ניתן ללמוד שיעקב ברח מפני אביו וחשש להתראות לפניו. בהתאמה, הקריאה של יצחק ליעקב היא קריאת פיוס והשלמה עם זכיית יעקב בברכות ובהמשכיות. על כן יצחק גם מצווה אותו שלא לקחת לו אישה מבנות כנען, כפי שציפה ממנו אברהם אביו. בברכה שהוא מברך כעת את יעקב יש משום הכרה מאוחרת ביעקב כיורש. המפגש בין יצחק ויעקב הוא ביטוי לנסיגה של יצחק מעמדתו הראשונה. הנצי"ב בפירושו כותב:

"והנה כאן שלח יצחק לקרא ליעקב באשר יעקב בוש לבא לאביו שרימהו, ושלח יצחק אחריו… מכלל שלא היה בבית יצחק ורבקה כלל, ואח"כ כאשר שלח יצחק ובא אליו, קראהו בשמו יעקב, להראות שאין לו עליו שום תרעומת וכי טוב עשה" (העמק דבר).

אפשרות שונה להתבונן על מהלך העניינים איננה של תקופת צינון ופיוס לאחריה, אלא כפי שמתאר המדרש בבראשית רבה את התבטאותו של יצחק "בא אחיך במרמה". וכך נאמר במדרשו "ויאמר בא אחיך במרמה: ר' יוחנן אמר בחכמת תורתו". ר' יוחנן מציע שבזמן אמת תגובתו של יצחק היא תגובת התפעלות על התחכום שהפגין יעקב בקחתו את הברכות. במבט מפוכח יצחק מבין שלא סתם זכה יעקב בברכות. שהתורה ודרכי לימודה הובילו אותו לגבור על אחיו בדבריו, בכח השכנוע שלו, בדרך הניסוח של התשובות לשאלות אביו. משהכיר בכך יצחק ביטא בתגובתו לעשיו את שני צדדי המטבע, את התרמית אך גם את העורמה.

אלא, שהמתחים במשפחה אינם נעוצים רק ביחסי יעקב ועשיו, מאחורי הקלעים המתח החמור יותר הוא במחלוקת שבין רבקה ויצחק. ההתרחשות המתוארת בפרשה זו, שהיא שקטה ואין לה יחסי ציבור כמו לפרשת גניבת הברכות, היא אבן דרך חשובה ביותר בהקשר זה. קריאת יצחק ליעקב, שליחתו לחרן כדברי רבקה והסכמה גם לברכות מעידים כולם שיותר משמתכוון יצחק להשלים עם בנו, הוא רומז לרבקה שצדקה ממנו. בכך באה להשלמתה זוגיות רוויית סתירות ומחלוקות.