למה בנות לוט באו לאיש בחלום?

 

הן באו לו בחלום בשביל לנזוף בו. הן אמרו לו שהן לא היו חייבות לספר מאין הן התעברו מהתינוקות האלה, הן יכלו לתת לעולם לחשוב שהם הגיעו מנבואה, מניסים

אני יודעת שבכל הדורות קראו פרשות שבוע בכל קהילות ישראל באותם זמנים, אבל לפעמים עדויות אמיתיות משנים אחרות מרגשות אותי, מזכירות לי שעם כל שינויי הדורות, הקומביינים, הפלאפונים, המדפסות התלת מימדיות,  אנחנו בסוף מדברים בשולחן שבת על נושאים שעולים מאותן פרשות. אולי כי כבני אדם אנחנו עדיין מתמודדים עם אותם נושאים בעצמנו.

באיחור קל של כמה שבתות התגלגל לידי סיפור מיוחד. הוא הולך ככה. רבי משה פיינשטיין, לפני שהוא היה רב באמריקה ולפני שהוא פסק את הפסיקה המפורסמת שלו על חלב עכו"ם, פסיקה ששלחה אנשים לטעום מנפלאות השוקולד של 'הרשי' ועוד ממתקי על. הוא היה רב בליובאן שברוסיה. זה היה לפני מאה שנה בערך. בשנת תרפ"ב שזה בדיוק לפני מאה שנה, בדיוק מסביב לאחת הפרשות שקראנו לאחרונה, הגיע אליו יהודי סובל.

הוא סבל כי הלשון שלו התנפחה. אף אחד לא ידע למה ולא הצליחו לעזור לו, עד שהוא בא לפני רבי משה פיינשטיין וביקש להישאר עם הרב בחדר לבד. אחרי שיצאו כל האנשים מעליהם הוא סיפר לרב שהוא חלם חלום שיכול בהחלט להסביר את ההתנפחות הזו. הוא חלם שהגיעו אליו שתי נשים זקנות, עטופות ומכוסות בבגדים ארוכים, הן אמרו לו שהן בנות לוט. בנות לוט הגיעו אליו לחלום אחרי שהן שמעו אותו מדבר בציבור, דורש דרשה, ושואל: "למה בכלל מבנות לוט יצא דוד המלך (שנולד מרות שהיתה מואבית ומואב הוא בן בתו של לוט)? הרי ממעשה שפל כל כך כמו שלהן לא היה ראוי בדיוק שייוולד מלך ישראל, ועוד המלך שנאמר עליו חי וקיים, המלך שהרטיט לבבות רבים כל כך בעולם כולו, המלך שכתר מלוכת עולם נקשר לראשו?!

הן באו לו בחלום בשביל לנזוף בו. הן אמרו לו שהוא לא מבין דבר גדול. שהן לא היו חייבות לספר מאין הן התעברו מהתינוקות האלה, הן יכלו לתת לעולם לחשוב שהם הגיעו מנבואה, מניסים, מרוח הקודש. הרי הן ממשפחת אברהם, לוט אביהן הוא בן אחיו, ולא מן הנמנע שחלו עליהן כאלו ניסים. אבל דווקא בגלל שהן רצו להודיע בעולם את האמת הן הסכימו לחשוף את החטא שלהן. הן רצו שהעולם ידע לדורותיו שכל תינוק בא מאבא. שיבואו דורות שינסו להמציא בן אלוהים שנולד בלי אבא, אלא מרוח הקודש. שתפיסה כזו יכולה להוליד תאולוגיה מעוותת שסופה לגדל מאמינים שייקחו את זה למקומות לא טובים, בכיבוש עמים אחרים, בכיבוש הנפש הטבעית שה' ברא.

"ועל כך", הן אמרו לו בחלום, "מגיעה לנו הוקרה ולא הפוך- זלזול. אנחנו פרסמנו את המעשה שלנו כדי שהעולם לא יבוא לידי תקלה. עשינו זאת על חשבון השם שיצא לנו שגם אחרי אלפי שנים יישאר שם רע ונהיה למשל ושנינה".

"לכן", הן המשיכו, "תתנפח לשונך ותיפח רוחך". והאיש אכן הסתובב אל הקיר ודקות מועטות אחר כך נפל ומת. בחלום, כן?

בספר 'אגרות משה', שם מופיע הסיפור הזה, כתוב בסוף: "רבינו ראה בכך ענין אמיתי, מאחר שההסבר נראה לו אמיתי".

נראה לי שמעבר לסיפור הנהדר הזה, המשפט הסופי חשוב מאד- הרב משה פיינשטיין ראה עניין אמיתי בלא לתת לאנשים לדמיין לבד משהו שאתה יודע שהוא לא נכון. הם יכולים לחיות לאורו של שקר לבן ואם אתה לא מפוצץ את הבועה הזו אתה בעצם מחזק את השקר הזה, אפילו אם זה נוח לך, אפילו אם אתה חושש שזה יסגיר אותך. וכולם ידעו כמה אתה לא צדיק כמו שחושבים, כמה אתה מתמודד באמת. ורבינו, ראה בזה עניין אמיתי.

(תולדות תשפ"ב)