העבודה השנייה של הרב

רוב רבני הקהילות שאני מכיר בישראל, עובדים בעבודה נוספת מלבד היותם רבני קהילות. רבים מהם מורים בבתי ספר או במוסדות תורניים כגון ישיבות, מכינות ומדרשות. חלקם עוסקים בתחומים אחרים בעולם שירותי הדת כגון כשרות או רישום נישואין וחלקם עוסקים במקצועות חופשיים כדוגמת עריכת דין, ראיית חשבון, הנדסה, פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. בכך שונים רבני הקהילות בישראל מעמיתיהם בארה"ב. שם מקובל בקהילות רבות כי משרת רב הקהילה נחשבת למשרה מלאה ומהרב מצופה להתמסר באופן מלא לעול הרבנות בקהילתו. ולמרות שלאור ההבדלים העצומים בין העולם היהודי בישראל לזה שבארה"ב קשה להשוות באמת בין שני המודלים, דומני שהמודל הישראלי שבו עובדים רבני קהילות בעבודה נוספת מלבד רבנות הקהילה, הוא מודל נכון ומוצלח יותר.

אפשר כמובן לטעון שהכל עניין של כסף – רוב הקהילות בישראל המעסיקות רב, משלמות לו משכורת שאין בה בכדי לפרנס משפחה, מה שמאלץ את הרב לחפש עבודה נוספת. בניגוד לקהילות אמריקניות שגובות מחבריהן דמי חבר גבוהים ויכולות לשלם לצוות הרבנים הקהילתי (קהילות רבות מעסיקות יותר מרב אחד) שכר הגון שיאפשר לו להתפרנס בכבוד. אך כאמור לדעתי, אין מדובר באילוץ תקציבי הנוצר בדיעבד, אלא במציאות רצויה מלכתחילה.

ראשית, שעות העבודה של הרב מעצם מהותן הפוכות משעות העבודה של רוב הקהל. את עיקר השיעורים, הפגישות והשיחות מקיים הרב בשעות אחר הצהריים והערב, בשבתות ובחגים ולפעמים אף השכם בבוקר. הזמנים שבהם הילדים בבתי הספר ובני הקהילה בעבודה, הם בד"כ זמנים פנויים למדי ביומנו של הרב, והם מאפשרים לו את הפנאי לעסוק לפחות חלקית במקצוע נוסף.

שנית, קיומו של מקום עבודה נוסף עבור הרב מלבד הקהילה, עשוי להיות משמעותי ביותר במקרה שבו יחסי הרב והקהילה עלו על שרטון. יותר מפעם אחת נתקלתי בקהילות הנמנעות מלהדיח את רבן משום שאין הם רוצות לקפח את פרנסתו ופרנסת משפחתו. באופן דומה, רבנים שהגיעו למצבים של שחיקה ומיצוי של תפקידם (רבנות קהילה היא מקצוע שאין בו קידום או שינוי תפקיד לאורך השנים) נשארים במשרתם רק משום שאין להם מקור פרנסה אחר. מציאות שבה לרב יש מקור הכנסה נוסף, הופכת את הקשר שבין הרב לקהילה לבחירי יותר ומפחיתה את האילוצים ההדדיים של הרב ושל הקהילה להישאר יחד כשהדבר אינו רצוי עוד.

יתרה מזו, רב קהילה עוסק מעצם מהות תפקידו במעגל פנימי, מרוכז ומצומצם למדי. הציבור קבוע, השיעורים קבועים, העיסוקים והאירועים חוזרים על עצמם לא פעם. יציאה של הרב מהמעגל הקהילתי למרחבים נוספים עשויה להפרות ולהעשיר את העולם הרוחני של הרב וממילא גם של הקהילה. מציאות שבה כל בני הקהילה פועלים ועובדים יום יום מחוצה לה והרב נותר רק בתוכה, יוצרת פער לא רצוי בין הרב לחברי קהילתו.

אך ישנה סיבה נוספת, חשובה במיוחד, שבגללה כדאי לדעתי שלרב יהיה מקצוע נוסף, ובעדיפות גדולה שמקצוע זה לא יהיה מקצוע "תורני". יכולות ההקשבה של הרבה מהרבנים שפגשתי בחיי אינן טובות דיין. הסיבה לכך פשוטה – הקשבה אמיתית כרוכה בנכונות להשתנות, לקבל דעה אחרת או להחליף את נקודת המבט. רב קהילה אינו יכול להרשות לעצמו הקשבה כזו, משום שהפרנסה שלו תלויה במידה רבה בזה שיחזיק בעמדות מסוימות ויחשוב מחשבות, השקפות ורעיונות מסוימים. כשחבר קהילה משתף את הרב בלבטים רוחניים, הרב לא באמת יכול להרשות לעצמו להקשיב לו, להתחבר לעומק המקום השואל. כי עבור הרב (בניגוד לכל חבר או חברה בקהילתו) להטיל ספק בשאלות רוחניות, ספק כן ועמוק, פירושו לאבד את מקום העבודה.

מו"ר הרב ביגמן נוהג לומר על דברי הגמרא אודות יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה 80 שנה ולבסוף נעשה צדוקי, כי הדבר נאמר לשבחו של יוחנן כהן גדול ולא לגנותו. משום שאם אחרי 80 שנה בתפקיד הוא עדיין מסוגל להשתנות, הרי שבמשך עשרות שנים הוא היה כהן גדול באמת.

לכן, אחרי שנבחרתי לשמש כרב קהילה, חשוב היה לי להשלים את לימודי הפסיכולוגיה ולקבל רישיון פסיכולוג. אמנם העיסוק שלי בתחום הזה מצומצם למדי, אך כעת, כשיש לי ביד עוד מקצוע חוץ מ"רב", אני יכול באמת לנסות להקשיב לתלמידים ולבני הקהילה שלי. להיות איתם בספקות, בתהיות ובשאלות. לתת לעולם הרוחני שלי להיטלטל איתם. אם אשתנה יום אחד, יהיה לי ממה להתפרנס.

(ויצא תשפ"ב)