מותר ללכת למשחק כדורסל בשבת?

בימי שישי אחר הצהריים, בשעות שלפני כניסת השבת, אני משתדל להיות זמין. כמעט בכל שבוע מגיעות בשעות הללו שיחות טלפון נסערות שזקוקות לתשובה דחופה לפני כניסת השבת – פעם זה עניין רפואי ופעם עניין בטחוני, לפעמים איזו תקלה לא צפויה או משהו שלא ניתן היה לתכנן.

באחד מימי שישי לפני כמה שנים, כמה שעות לפני שבת, קיבלתי שיחה מחו"ל עם שאלה לא שגרתית שהעמידה אותי בדילמה קשה ומורכבת. מן העבר השני של הקו היה בחור צעיר מקהילתנו שסיפר לי שהוא מטייל באירופה עם כמה חברים. הם מעוניינים ללכת לראות משחק כדורסל שמתקיים הערב, קרי בליל שבת, אך מכיוון שהם כולם שומרי שבת, הם חשבו על הפתרון הבא – הם יגיעו למגרש ויקנו כרטיסים לפני כניסת השבת. הם יביאו איתם בשקית בקבוק יין וחלות, ובהפסקת המחצית של המשחק הם יתפללו ערבית, יקדשו ויעשו "המוציא". בתום המשחק הם יצעדו רגלית חזרה למלון, מבלי לשאת ולטלטל שום חפץ. "רציתי לדעת אם זה בסדר", הוא שאל.

כבר מניסוח השאלה ניכר היה שהחבורה בקיאה ומלומדת וההצעה שהם העלו התמודדה למעשה עם כל הצדדים ההלכתיים שעשויים להתעורר בסיטואציה הזו. הבחור מוכר לי כאדם רציני ומקפיד, ומעצם העובדה שטרח להתקשר הבנתי עד כמה חשוב לו שלא לחלל את השבת. אך במחשבה שנייה, עוד בטרם השבתי לו, תהיתי למה בעצם חשוב היה להם להתקשר לשאול את הרב. אם הם כה בקיאים בהלכה, מה בעצם היה חסר להם שגרם להם להתקשר אלי?

נזכרתי בסיפור שסיפר לי פעם אחי אורי בשם הרב עמיטל, על החסיד והמתנגד שהיה להם עסק בשותפות, והחסיד היה מקפיד שלא לעשות שום עסקה בלי שהרבי יאשר אותה. באחד הימים הרבי לא היה בעיר והחסיד סירב לחתום על עסקה גדולה עד שובו של הרב. כשחזר הרבי ואישר את הפרטים, חתמו החסיד והמתנגד על העסקה, שהתבררה כשגיאה נוראה והם הפסידו את כל ממונם. "תראה מה שוות העצות של הרבי שלך", סנט המתנגד בחסיד, אך החסיד לא התרגש והשיב שהרב לא מבין שום דבר בעסקים. "אז למה אנחנו מתייעצים איתו?" שאל המתנגד, והחסיד ענה – "כשאגיע לעולם האמת וישאלו אותי בבית דין של מעלה למה עשיתי עסקים במקום ללמוד תורה, אני אגיד שהרבי אמר שזה בסדר…".

מסתבר שלפעמים אנשים פונים לרב לא כדי לקבל תשובה, אלא כדי לקבל הכשר למעשים שהם אינם שלמים איתם או כדי להשתיק את המצפון. ביני לביני התלבטתי האם הבחור שהתקשר אלי מחו"ל מחפש תשובה הלכתית וחושש שמא ישנה סוגיה שלא נתן עליה את הדעת, או שהשאלה כלל אינה הלכתית אלא מצפונית והוא חש אשמה על כך שהוא מתכנן לקבל את השבת בהליכה למשחק כדורסל ולא לבית הכנסת והוא מקווה שאני ארכך את ייסורי המצפון עבורו.

ברור היה לי שעלי לומר אמת – כשם שאין להתיר את האסור כך אין לאסור את המותר, ובתכנית שהם פרסו בפניי קשה לומר שיש איסור הלכתי של ממש. מאידך, הלכה אינה אוסף כללים טכני נטול משמעות ותוכן, ושיקולים כדוגמת אווירת השבת וכבודה, הם בהחלט שיקולים הלכתיים כבדי משקל. למרות שקשה לנסח זאת בשפה משפטית הלכתית ברורה, פשוט לי כשמש בחצי השמיים שהליכה למשחק כדורסל בשבת, היא דבר שאין רוח התורה ורוח חכמים נוחה הימנו. שוב תהיתי מה בעצם ביקש השואל לשאול – האם פנה אלי כמומחה בהלכה או שמא פנה אלי כמורה רוחני? האם הוא רוצה תשובה הלכתית טכנית שעניינה "אסור" או "מותר" בלבד ומשאירה לו את השאלות הרוחניות והרעיוניות של כבוד השבת ומשמעותה, או שמא הוא מבקש ממני את חוות דעתי בשקלול כל השיקולים יחדיו – כולל אלו העוסקים בהיבטים של קדושה ורוח?

את השורה התחתונה של התשובה שהשבתי לו בסוף אותה שיחה לא אכתוב כאן לעת עתה. כמו בהרבה שו"תים, גם כאן עצם השאלה והלבטים המלווים אותה מעניינים בעיני הרבה יותר מהתשובה. בתום אותה שיחה הבנתי שהאופן שבו הרב תופס את עצמו ואת תפקידו ישפיע באופן מכריע על האופן שבו הוא ישיב לשאלות ששואלים אותו. במידה רבה, האופן שבו הרב תופס את עצמו ואת תפקידו והאופן שבו הוא פועל בקהילה, ישפיע גם על השאלות שהוא בכלל יישאל.

(וישלח תשפ"ב)