השליחות של בני עקיבא

'שבת האירגון' של תנועת בני עקיבא מהווה נקודת שיא חגיגית של הפעילות החינוכית השנתית. היא מתקיימת בסיומו של 'חודש הארגון' שמוקדש לברור דרכה של התנועה, ושל הסוגיות האידאולוגיות שעומדות ברום עולמה של התנועה הדתית לאומית, ככלל.

מרן הרב קוק זצ"ל רחש חיבה יתירה לתנועה, ועודד את תלמידו הרב נריה זצ"ל להצטרף להנהגתה. את אגרתו לחניכיה  פתח (מניסן תרצ"ד) במילים חמות: "יקירי לבבי "בני עקיבא". וחתם אותה ב: "חיים, שלום, חדות רוח וקושט סלה. נאמן אהבתכם, אברהם יצחק הכהן קוק". בעיני רוחו הוא ראה בתנועה כלי חינוכי אידאולוגי למימוש תפיסת עולם שילובית, שלמה, שיש בה מורכבות, מתחים ואתגרים. שיש בה שילוב בין קודש לחול, בין חיי הרוח לחיי המעשה, בין הבנין האישי הפרטי והקבלה, לנתינה לכלל ולחברה ותרומה לבנין הלאומי. בין מתח אידאולוגי ובין שגרה מבורכת. שילוב בין ערכי הנצח שאינם משתנים לבין המציאות המודרנית שמתחדשת ומשתנה כל העת, והתמודדות עם האתגר של השתלבות בחברה בכלל ובין העמידה על העקרונות והזהות הרוחנית העצמית, של הדתיות הלאומית.

מאז הקמתה היא נמצאת ב'תנועה' בלתי פוסקת ודינמית של תהליכים רוחניים וחברתיים, ובהתמודדות תמידית עם אתגרים מתחדשים, ומורכבויות, ברוח נעורים רעננה וסוחפת. בעשרות שנותיה נאלצה גם לצאת לא פעם למאבקים על דרכה. בשנים אלה היא גם הפכה לתנועה מובילה יוזמת ומשפיעה.

מאז הקמתה, נקבע בהשפעתו של הרב נריה זצ"ל, ששבת הארגון' תתקיים בשבת פרשת תולדות, ולא בכדי. בשל העלייה המבורכת מאתיופיה הוחלט בשנת תשע"ה לדחותה לשבת פרשת ויצא כדי גם שגם החניכים מהעדה האתיופית החוגגים את חג הסיגד יוכלו להשתתף באירועי שבת הארגון.

פרשיות תולדות ויצא עוסקות בקורותיו של יעקב אבינו. כפי שבארנו, בעבר, יעקב הוא מידת ה'תפארת', ה'בריח התיכון' המחבר ומשלב בין העולמות. ו'מעשה אבות סימן' לנו ה'בנים'. אולם בפרשיות אלה אנו לומדים גם עצמנו ממסע חייו של יעקב, שנמצא כל העת ב'תנועה מתמדת' ונאלץ להתמודד עם אתגרים לא פשוטים משברים ומורכבויות. גם כאשר סוף סוף הוא מדמה לנפשו שהגיע לסוף המסע, ויוכל כבר 'לישב בשלוה'; "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" (בראשית לז א), "קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י שם), החל המשבר של מכירת יוסף והשכול.

ההתמודדות של יעקב עם אתגרים ומורכבויות, היא חלק ממהות חייו. היא מתחילה עוד בטרם עמד על דעתו: "'ויתרוצצו הבנים בקרבה'- זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה, וכו'. רבי ברכיה וכו': שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו (נלחם בו א.ש.), אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה ('ידו זרתו ואגרופו מתוח לנגדו', 'הערוך')" (בר"ר סג ו).

מורנו  הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אפיין את קורותיו של יעקב במונח: 'סיבוכיות', ובמילים שלנו: מורכבות מאתגרת: "בכל פרשיותיו, מתחילה ועד סוף – הכל מלא 'סיבוכים' שאין כמותם. אין אצלו דבר בלי סיבוכים: הלידה, הבכורה, הברכה וכל עסקיו עם עשו, עם רחל , עם לאה, עם לבן, עם דינה, עם יוסף וכו'" (שיחות הרצי"ה ויצא תשכ"ז).

ומכאן נלמד על עצמנו ועל דרכנו: "אנחנו כולנו מלאי סיבוכים ונפגשים בסיבוכים בכל מהלך ההיסטוריה שלנו. אין להתעלם, להתחמק ולברוח מהם. יש להמשיך בגבורה בתוך הסיבוכים, 'ונצח ישראל' הולך ומתגלה דרך כל הסיבוכים. וכו'. ודבר ד' מחנך אותנו ומדריך אותנו ומפיץ אור גם בכל מהלכי הסיבוכים. אין להתייאש מהם. יש המוני סיבוכים, ובתוכם מופיע אור התורה ואור הנבואה. וכו'. העולם אינו כמישור, אבל התורה היא "ספר הישר", המיישר את כל הסיבוכים, ואז "והיה העקב למישור" וכו'. פגישת הרוחני והחומרי היא מלאה סיבוכים. וכו'. התורה היא המדריכה בתוך כל הסיבוכים" (שם).

למרות כל המכשולים לעומת כל הנחשולים – בעוז קדימה בני עקיבא! הידד במעלה!

(ויצא תשפ"ב)