המפנה של יהודה

אנו, הנקראים יהודים על שם יהודה, נקראים כמוהו לגלות כנות, אחריות וערבות, ולהפוך כל ירידה ומעידה לתיקון ולעלייה

אחרי שיוסף הופרד מאחיו "וְהוּרַד מִצְרָיְמָה", גם יהודה נפרד מאחיו "וַיֵּ֥רֶד" עדולימה. יוסף הורד כיוון שנמכר בעל כורחו, ויהודה הורד כי היה אחראי למכירתו, "והורידוהו אחיו מגדולתו" (רש"י לח, א). ייתכן שמצפונו של יהודה ייסר אותו על שיזם את מכירת יוסף, ולכן "הלך לו, שלא יכול לסבול צערו של אביו" (חזקוני, שם). יהודה מוליד את ער, ששמו 'רע', בחילוף אותיות, אחריו את אונן, ששמו מרמז על אנינות וצער, וכשהוא קובר את שני בניו, הוא מבין עד תום את צער השכול שהמיט על אביו יעקב (וראו תנחומא). כשנולד הבן השלישי, שֵׁלָה, מבטיח יהודה לתמר כלתו שהוא יגדל ויהיה שלה, אולם יהודה נמצא במסלול של ירידה: אשתו מתה, כפי שמתה אשת אביו רחל, והוא רוצה לשמור את שלה בקרבתו, כיעקב שקירב את יוסף.

ירידתו של יהודה הייתה גם ירידה רוחנית. בעוד יוסף הצדיק שומר בירידתו מצרימה על נאמנותו, זהותו וערכיו, יהודה מתרועע עם כנענים ועדולמים, ומפר את הבטחתו לתמר כלתו. בעוד יוסף עומד בגבורה בניסיון עם הגבירה, יהודה לא אומר "לא" לנראית כזונה. עזיבת בִּגְדוֹ של יוסף ביד אשת פוטיפר ממחישה את גדולתו, ואילו השארת הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה של יהודה ביד תמר מחישה את קלונו.

יהודה "הָיָה בִכְזִיב", ובהפרת הבטחתו לתמר יש כזב ואכזבה. לשיטת חז"ל שהאבות קיימו כל התורה, יהודה עבר על שלוש עבירות: הוא עבר על איסור הנישואין עם בנות כנען, עבר על "עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה" (ובאיסורי עריות אף השוגג חייב חטאת), והוא פסק דין מוות על כלתו שלא כהלכה. פרופ' יוסף פליישמן, כתב ספר מקיף בנושא קיום המצוות על ידי האבות והבנים בספר בראשית: "תורת האבות מבראשית", ובו הוא מראה כיצד בין הפרשנים, כמו גם בספרים החיצוניים, יש המותחים ביקורת על יהודה, ולעומתם רוב חז"ל והפרשנים נדרשים להסברים יצירתיים במיוחד כדי ללמד זכות על יהודה ומעשיו (ראו עמ' 103-84, 208-197).

דווקא המפגש של יהודה עם תמר יצר אצלו שינוי כיוון מירידה לעליה: "וַיַּעַל תִּמְנָֽתָה", בניגוד לשמשון שירד תמנתה. מפגש זה הוביל את יהודה לשלב נוסף ומכריע בתהליך המקביל לזה שעבר יעקב אביו. גדי העזים שהוא שולח ביד רעהו העדולמי אל תמר, מזכיר לו את גדי העיזים ששחט עם אחיו כדי להטעות את האב אחרי מכירת יוסף. הקריאה של תמר: "הַכֶּר־ נָ֔א לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה" מהדהדת באזניו את קריאתו עם אחיו ליעקב: "הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא", והבנתו שתמר כלתו צדקה ממנו, וכי על צדיקה ממנו הוא גזר זה עתה מיתה בשריפה, כל אלה מביאים את יהודה לתפנית בעלילה. יהודה מגלה באותם רגעים כנות וגדלות נפש שמובילות לקבלת אחריות מלאה על מעשיו. המסלול העקלקל בו ירד, מוליך אותו למסלול ישר בו "יְהוּדָה יַעֲלֶה", יחזור לחיק משפחתו וישוב לעמדת מנהיגותו. יהודה יקבל ערבות על אחיו בנימין, ותוך גילוי אומץ לב ותושייה עצומה יעמוד מול יוסף ויתבע: "וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו".

יוסף הורד והורד – לבור, למצרימה ולבור הכלא, ועלה מכל הבורות ונתעלה, ואף יהודה ירד וירד, ולבסוף עלה ונתעלה. בפרשת 'ויגש' עמד יהודה בעל התשובה מול יוסף הצדיק, ומעלת בעלי תשובה גדולה יותר מצדיקים (יומא פו, ב), שכן בעל התשובה מביא אתו התפרצות עצומה של אנרגיה רוחנית גדולה שהופכת זדונות לשגגות, ירידות לעליות והתנכרות להיכרות. התפרצות זו הופכת את יוסף הדחוי שהתנכר אל אחיו, למשנה למלך שיכיר ויבכר את אחיו. בכך סגר יהודה מעגל מופלא שהחל במכירה והסתיים באיחוד מחודש של כל המשפחה.

פרץ, הבן שנולד ליהודה מתמר, מבטא כבר בשמו התפרצות פתאומית, בניגוד לזרח תאומו, שכזריחת השמש עולה הדרגתית. אף יהודה עלה באופן חד, ואחריו יעלו ויתעלו נחשון וכלב וכמובן דוד המלך, כולם יוצאי חלציו שהפכו באחת לגיבורי האומה. כך גם עשוי להתגלות במפתיע משיח בן פרצי שיהפוך את ירידות עם ישראל לעליה גדולה. אנו, הנקראים יהודים על שם יהודה, נקראים כמוהו לגלות כנות, אחריות וערבות, ולהפוך כל ירידה ומעידה לתיקון ולעלייה.

(וישב תשפ"ב)