הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)
באחת השבתות ניגש אלי ידיד, יהודי שאני מכיר היטב. הוא טען שהוא מכבד אותי מאוד ועם זאת הוא אינו יכול להאמין שאני יהודי צאצא של אברהם, יצחק ויעקב. הוא מקבל אותי כרבו המובהק משום שעברתי גיור לחומרא. הוא היה מאוד כנה וישיר איתי ואני מאוד מעריך זאת. הוא מצא פתרון להתלבטויותיו.
"וירא אלקים את בני ישראל" – מה אלוקים ראה שהאחרים לא ראו? אומר המדרש: בני ישראל במצרים לא היו שונים מהמצרים. לא היו בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם. ישראל היו במ"ט שערי טומאה. אפילו המלאכים טוענים לפני אלוקים- מדוע אתה מציל את ישראל ומטביע את המִצרים בים? הרי אין הבדל ביניהם; הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי עבודה-זרה. בתוך כל הקטסטרופה, העיניים של אלוקים, בניגוד לכולם, מצליחות לראות שאף שהיו נראים כלפי חוץ כמו המצרים, משהו בתוך עם ישראל הבדיל אותם. מה עומד ביסוד עניין מדרש זה? דומני שהשאלה היא האם הסממנים החיצוניים הנראים לעין, על פני השטח, משקפים את הפנימיות או לא?
באחד הביקורים שלי בקהילה יהודית באירופה זכיתי להתארח בקהילה יהודית אורתודוקסית מכובדת. במהלך התפילה לבושו של רב הקהילה עורר את תשומת לבי; הוא היה לבוש בבגדים שחורים וחבש כובע שחור (לא לבוש חרדי, אלא משהו שדומה ללבוש של כמרים). בנוסף, ליד ארון הקודש עמדה מקהלה שהנעימה את התפילה. המנצח של המקהילה היה גוי; הוא לא הבין ביהדות אבל במוזיקה כן. ובסיום התפילה שמתי לב שאף המבנה לא היה שונה מיתר המבנים שהיו במקום. בעצם הבנתי שיהודים דומים במראם, במנגינותיהם ובשיריהם, בכל מקום, לשכניהם הגויים יותר מאשר שהם דומים לאחיהם מתפוצות אחרות. האם זה מה שמנסה לומר לנו המדרש? במשך שהותם במצרים, משפחת יעקב נעשו דומים במראם ובתרבותם לשכניהם המצרים יותר מאשר למקום שממנו הם הגיעו- ארץ כנען. עד כדי כך, שמשה רבינו מזוהה על ידי בנות יתרו כאיש מצרי.
אפשר להגיע בנקודה זאת לעסוק בשאלת הדמיון התורשתי, ההבדלים החזותיים בין יהודים ליהודים המתגוררים בקהילות שונות ברחבי העולם. ולשאול עד כמה היהודים, בכל נקודה על פני הגלובוס, התייחדו כקבוצה דתית ואתנית לאורך אלפי שנים של גלות? זאת שאלה שיש בה אפשרות לתשובות רבות. אבל דווקא בגלל זה אפשר שאנו מתקשים להבין את היחס השונה שקיבלה הקהילה היהודית האתיופית. אין ספק שיהודי אתיופיה, כמו כל היהודים בעולם, במראם, בתרבותם ובמנהגיהם דומים לסביבה האתיופית הלא יהודית יותר מאשר ליהודים אחרים בתפוצות השונות. ובכל זאת, עולם ההלכה, שאינו נוטה לייחס חשיבות לעמדות החוקרים בעניינים הנוגעים להלכה, באופן מפתיע למדי, מסכים עם גישת החוקרים הטוענים שיהודי אתיופיה הם בני גזע לא יהודי, ופסקו ש"מנויה וגמורה אצל החוקרים שהפלאשים הם בני גזע לא יהודי שהתגיירו אי פעם". ועל פסק זה השיג על כך הרב עובדיה יוסף בתשובה משנת תשמ"ה: "ונוראות נפלאתי מה ראה על ככה לדחות את גאוני עולם שקובעים בוודאות שאין ספק שהם משבט דן, מפני דבריהם של חוקרים שמטילים ספק ביהדותם דמי נדחה מפני מי אתמה". אותם חוקרים, באופן עקבי, ביקשו להדגיש את נקודות הדמיון הפיזיונומי שבין ביתא ישראל לבין הסביבה הנוצרית האתיופית. במקומות מסוימים אף תוך התעלמות מהקשריה עם מכלול העולם היהודי לגווניו השונים.
אם נחזור עתה לשאלה מה בכל זאת ראה הקב"ה להציל את ישראל ממצרים? אחת התשובות היא שאלוקים רואה דברים שאפילו המלאכים לא רואים. זהו מאמץ מצד הקב"ה לראות את הנקודה הפנימית שבעם ישראל. תשובה נוספת מופיעה בגמרא בסנהדרין: "בשעה ששר מצרים אמר לפני הקב"ה: 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, מדוע את מציל את אלו מפני אלו'?! קפץ נחשון בן עמינדב לים וזה מה שהציל את ישראל". כלומר, מי שמגלה את הנקודה הפנימית הם בני ישראל בעצמם.
אין ספק שבכל תהליך הקליטה של יהודי אתיופיה שני הצדדים קפצו, כנחשון לים, הן הנקלטים והן הקולטים. בעיקר יש לציין את המוסדות השונים של תנועת המזרחי, בכפרי הנוער השונים אולפנות וישיבות של הציונות הדתית שהיו חלק מהקליטה של עלייה זאת. במרכז שפירא הלך לעולמו השבוע הרב אריה שלום, מי שהיה במלחמת ששת הימים נהגו של הרב שלמה גורן. לא הרבה יודעים שהרב אריה היה נהג בנשמתו, כאיש חינוך וכאדם הוא שימש כמנהל באחד המוסדות של עליית הנוער בשפיר. בין המספידים היה הרב חיים דרוקמן שיבל"א. הרב דרוקמן היה בין הראשונים לפתוח את שערי הישיבה באור עציון ולגדל בה תלמידי חכמים גדולים. אגב, שניים מנכדיו של הרב דרוקמן נשואים עם יוצאי אתיופיה. זה נס קיבוץ גלויות. אסיים בציטוט דבריו של פרופ' מיכאל קורינאלדי: "תבורך יהדות אתיופיה, שהצליחה לשרוד בצוקי העיתים ובמלחמות עקובות מדם, ולשמר את נפשה היהודית, וששיחקה לה השעה בדורנו, נכרכה במיזוג הגלויות ובגאולת ירושלים. כך התקיימה המימרה התלמודית (ירושלמי תענית ב) כך אמר הקדוש ברוך הוא אם מניח אני את ישראל כמות שהם- נבלעים הן בין האומות, אלא הרי אני משתף שמי הגדול והן חיים".
(וארא תשפ"ב)
