מי ראשון?

לפני היציאה מארץ מצרים הקב"ה קובע "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לחודשי השנה". כלומר, הקב"ה מבקש להדגיש את הזיקה העמוקה שיש בין זמן יציאת מצרים לקידוש החודש. במספר מקומות התורה מציינת שיציאת מצרים התרחשה בחודש האביב, שמקובל לטעון שהוא חודש ניסן. כלומר, התורה מדברת על חודש ספציפי חודש ניסן ולא על עונה – תקופה של מספר חודשים. האם כך? ומתי עבר ראש השנה מא' ניסן לא' תשרי?

על פי מנהגה של הקהילה היהודית האתיופית השנה מתחילה בחודש ניסן, כפי שנאמר בתורה. ראש חודש ניסן ראשון וראש הוא לכל חודשי השנה. חודש ניסן הנקרא "ליסן", הוא החודש שבו יצאו בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים. הרב ראובן טל יאסו מראה שהמתרגם לשפת הגעז (התורה שבידי הקהילה) בחר לתרגם את המילה "אביב" במשמעויות שונות. לדוגמא: "בחודש האביב" (שמות י"ג) תרגם "בחודש הללויה". "למועד חודש האביב" (שמות כ"ג) תרגם "בחודשי ההתחדשות". "כי בחודש האביב" (שמות ל"ד) תרגם "בחודש מיאזיא". "שמור את חודש האביב" (דברים ט"ז) תרגם "חודש ליסן". מכאן הרב ראובן מסיק: "לפי המסורת שבידי בית ישראל חודש מיאזיא, החודש השמיני בלוח השבאי/ מצרי/ אתיופי, הוא חודש האביב שהתורה מדברת עליו בכל מקום ובו נצטוו בני ישראל לשמור את חג המצות". למרות שעונות השנה באתיופיה שונות מעונות השנה הקיימות בארץ, מדגיש הרב ראובן ש"מסורת זו מחזיקה עד עתה בסדר העונות (קיץ וחורף) לפי ארץ ישראל, ועת ההתחדשות של הטבע נחגגת לפי סוף החורף ותחילת הפריחה והצמיחה בארץ ישראל" (לוח יאסו לוח השנה העברי של בית ישראל מאתיופיה עמ' 30).

הרב ראובן טוען שהמסורת הזו, הקיימת בקהילה האתיופית, למעשה קיימת במסורת הרבנית ושחלק מפרשני המקרא מפרשים את חודש האביב כחודש אחד – חודש ניסן, ולא כעונה. כלומר, יש פה מסורת עתיקה בדבר זהותו של חודש האביב כחודש אחד, חודש ניסן. לפי זה מובן מדוע בקהילה האתיופית כבר בתחילת החודש החלו ההכנות לחג הפָּסִיכַּה (פסח) בשמחה שעטפה את כל הקהילה. מיד לאחר ראש חודש ניסן הנשים התחילו בהכנת הכדים החדשים לפסח, שכן היו מחליפים את כל הכלים בכלים חדשים, משום שרוב הכלים היו עשויים מחרס. כמו כן, בתחילת החודש בחרו עז או כבש, כדי שבעשרה בחודש יהיה אפשר להביאו ולקשרו בחצר בית הכנסת עד שיקריבוהו כקורבן ביום הארבעה-עשר בחודש ניסן. שלושה ימים לפני הקרבת הקורבן, הבית היה נקי מכל חמץ, במקום כלי החרס השבורים הובאו כלי חרס חדשים, וכל מזון שהיה במגע עם מים הורחק מהבית. שלושה ימים קודם הפסח נהגו לאכול חומוס קלוי בלבד, "שלא ניכנס לפסח עם דברי חמץ במעיים" (קייס ברהן יהייס).

כך או כך אנו למדים שחודש ניסן נחשב לחודש הראשון (ראש השנה), לחודש החשוב ביותר, עד היום, במסורת האתיופית. עם זאת, על פי המסורת שיש בידי הקהילה, תחילת בריאת העולם והאדם לא הייתה בחודש ניסן אלא בחודש תשרי. מסורת זאת, בדבר בריאת העולם בחודש תשרי הקיימת במסורת האתיופית קשורה לדברי התנא רבי אליעזר. בניגוד לדעת רבי יהושע שסובר שבחודש ניסן נברא העולם, רבי אליעזר סובר שבתשרי נברא העולם. העולם נברא בכ״ה באלול, וא' בתשרי הוא היום השישי לבריאת העולם, היום שבו נברא האדם. מה נכון? במסורת הרבנית יש הטוענים שהמחלוקת בגמרא מתי נברא העולם איננה היסטורית אלא רוחנית. החודשים תשרי וניסן מבטאים צדדים רוחניים העומדים בתשתית בריאת העולם. ויש שטוענים שהמחלוקת היא היסטורית ובכל זאת אין מחלוקת – העולם עלה במחשבה בתשרי, ונברא בפועל בניסן (תוספות, ראש השנה כז ע"א).

אז איזה יום נחשב עבורנו כיום בריאת העולם? האם העיקר תלוי במחשבה/ בכוונה או במעשה/ בתוצאות? דומני שעצם העובדה שבמסורת היהודית האתיופית עדיין חודש ניסן הוא המשמעותי ביותר בתודעתם ועם זאת מאמינים שבריאת העולם התרחשה בחודש תשרי יש בה ללמד משהו על עולמם הרוחני; כשבעולמם מדברים על יעוד, הכוונה היא לא לכמות המעשים או לגודל המעשים שלנו, אלא לכך שאנו מביאים את עצמנו לידי ביטוי בכל רגע ורגע, בגודל הכוונה שלנו. אולי ברוח תפישה זאת כותב הרב קוק: "יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו", אולי בכדי להדגיש נקודה זאת שלפיו החירות איננה קשורה לחשבון הבנק או לכמות המצוות שהאדם מקיים, אלא לכוונה, למחשבה של האדם. הקב"ה מבקש להדגיש את הזיקה העמוקה שיש בין זמן יציאת מצרים לקידוש החודש. רעיון קדום זה שנשמר באופן מעורר השתאות על ידי הקהילה יש בו תרומה עצומה לעבודת ה' שלנו כאן בארץ ישראל. יתר על כן, דומני שתפיסה כזאת היא הבסיס לתפיסה פלורליסטית המאפשרת ערוצים שונים לעבודת ה'. כולנו היינו עבדים ועתה בני חורין שווים ושונים.

(בא תשפ"ב)