למה יש מצווה משפחתית בעשרת הדיברות?

מצוות כיבוד הורים חריגה בנוף של עשרת הדברות. היא לא רק המצווה היחידה המנוסחת כולה כחיוב 'עשה', ולא רק המצווה היחידה המציינת שכר לקיומה, אלא שהספירה שבה היא מתקיימת שונה מהספירה שבה היינו שרויים עד כה. הדברות הראשונים פעלו במרחב הלאומי והאוניברסלי. א-לוהים הוא זה שהוציא את ישראל ממצרים, והשבת היא זכר לבריאת העולם. מצוות כיבוד הורים, לעומת זאת, לוקחת אותנו אל הספירה המשפחתית: "כבד את אביך ואת אמך".

מדוע המשפחה מופיעה בעשרת הדברות? אמנם, מדובר במצווה חשובה ויפה, אך מה לה ולכינון החברה הגאולית שהתורה מבקשת לכונן?

ראשית, ניתן לראות בכך אות אזהרה. פעמים רבות מדי בהיסטוריה ראינו כיצד אתוסים לאומיים באים על חשבון המשפחה הפרטית. הלאומנות גרמה לילדים להתמכר לרעיון הלאומי ולהתכחש בשמו להורים שלהם. מצאנו זאת בקומוניזם, בפשיזם וגם בנאציזם. אבל לא רק במשטרים דיקטטוריים הדבר קרה אלא גם בחברות אוטופיות. קחו למשל את מודל הקיבוצים שהתקיים בארץ. השיתופיות הקיבוצית ניתקה ילדים מהוריהם ופגעה בקשריהם המשפחתיים. על כן בא הדיבר החמישי ומורה: עם כל החשיבות של כינון חברה גאולית ואתוס לאומי, אסור שהדבר יבוא על חשבון היחס להורים. יש לכבד את ההורים ולשמור על הקשר המיוחד איתם.

אבל לא רק אזהרה יש כאן, אלא גם מסר חיובי עבור האדם. מבחינה תיאולוגית, הוריו של האדם מזכירים לו שיש לו מקור. היתה מציאות כלשהי לפניו. ההכרה בהורים מביאה את האדם להכיר במקורות שהיו לפניו, וכך הוא יכול להגיע למקור הראשון של כל המציאות – הא-לוהים. על כן כיבוד הורים הוא כה חשוב. יחס מכבד להורים מוביל בסופו של דבר אל הא-לוהים. אם ניקח זאת הלאה נוכל אף לטעון ש'אביך ואמך' מייצגים את הכוחות הזכריים והנקביים בא-לוהות, כפי שהאריכה לבאר תורת הקבלה.

יתירה מכך; ההורים הם המקור אשר מנחיל לאדם את כל הרעיונות שנשנו קודם. ההורים הם בוני הזהות של האדם. הם המנחילים לו במסורת את האמונות, הדעות והמעשים הנכונים. הם המלמדים אותו תורה, במובן הרחב שלה. לכן כיבוד הורים הוא תנאי מחייב לא רק להכרה בא-לוהים אלא גם לידיעה מה הוא רוצה מאתנו, מה הסיפור שלנו ומה תכלית קיומנו. כך מסביר הרש"ר הירש את מרכזיותה של מצוות כיבוד הורים בעשרת הדברות.

אבל מעל כל זאת אני מבקש לטעון שיש כאן עניין עקרוני. מצוות כיבוד הורים באה לומר לנו בצורה חיובית שהדרך לבניין האומה עוברת דרך המשפחה. לא רק שאסור ללאומיות לפגוע במשפחה ולא רק שאנו זקוקים להורים כדי לקבל את ההכרות הנכונות; אלא מלכתחילה המשפחה היא השער שדרכו אנו מגיעים אל הלאום. יחסיו של האדם, כפי שניסח מרטין בובר, מתקיימים בצורה קונצנטרית. במרכז קיים האני, מסביבו המשפחה, מסביב הלאום ובמעגל החיצוני קיים הלאום. אי אפשר לקפוץ למעגלים רחוקים מבלי שהמעגלים הפנימיים קיימים. לכן כיבוד הורים הוא עניין כה מרכזי בעשרת הדיברות.

ניתן לראות זאת במיקומו של הדיבר הזה. כיבוד הורים מובא בתווך בין המצוות שבין אדם למקום, הפונות אל האני, ובין המצוות שבין אדם לחברו, הפונות אל החברה. מצוות כיבוד הורים באה בתווך ביניהן שכן ההורים הם השער המגשר בין האני ובין החברה. ההורים הם לא רק המקור של האדם אלא השער הראשון שדרכו הוא יוצא מגבולות עצמו אל החברה. יחס נכון אליהם הוא הבסיס לבניית חברת מופת.

אי אפשר לבנות חברה בת-חורין אמיתית מבלי שמתקיים יחס ראוי אל ההורים. משפחה היא הבסיס הראשוני של החברה. רק כאשר ניתן כבוד מצד הילד אל הוריו, ניתן לצפות שיתקיים כבוד הדדי בתוך החברה. לכן כה חשוב לחזק את עניין הכבוד במשפחה, ובמיוחד בימינו. חיזוקה של המשפחה יחזק את החברה כולה. המשפחה היא המרחב החברתי הראשוני שבו נבחן האדם.

(יתרו תשפ"ב)