הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
עשרת הדברות הם מופע כולל של אמונה ומוסר חברתי. יש צורך בקיומם של כולם כדי להשלים את קומתו של האדם
על פי הדעה המקובלת, חמישה דברות היו כתובים על לוח אחד וחמישה על לוח אחר. חלוקה זו יוצרת חוסר סימטריות בולט במבנה של עשרת הדברות. על לוח אחד כתובים הדברות שבין אדם למקום. שם יש מלל רב. לכל דיבר יש נימוק או תכלית, והפירוט רב. בלוח השני, לעומת זאת, כתובים הדברות של בין אדם לחברו ושם יש מלל מועט. חמשת הדברות הללו כוללים רק כ"ו מילים (בעלי הרמז מוצאים לכך קשר למניין שם הוי"ה). אין בדברות הללו נימוק או הסבר. הם באים כצו קטגורי – לא תרצח, לא תנאף וכו'.
מדוע הדברות שבין אדם לחברו כתובים באופן הזה? מדוע לא זכו להרחבה כמו מקביליהם, הדברות שבין אדם למקום? ואם נאמר, שהסיבה לכך היא שאלו צווים מובנים ועל כן לא צריכים פירוט, מדוע אם כן הם הוכנסו מלכתחילה לעשרת הדברות? וכי היינו זקוקים לאלוהים כדי לקיימם?
תשובתי לכך היא, שאולי מבחינת תכנם, דברות אלה אינם מחדשים יותר מדי לאדם המוסרי מטבעו, אבל משמעות גדולה יש להם כאשר הם נבחנים לאור המבנה הכולל של לוחות הברית. כמו בטבלת היסודות של הכימיה, תובנות שונות צומחות מהמיקום של אותם דברות.
משמעות ראשונה יש לעובדה שהדברות מחולקים על שני לוחות – חמישה בין אדם למקום וחמישה בין אדם לחברו. הדבר מלמדנו שבשביל הברית עם א-לוהים אנו זקוקים לשניהם יחדיו. לבל יחשוב אדם שהוא יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות עם קיום הדברות שבין אדם למקום, בעוד שאין הוא מקיים את החלק השני – הדברות שבין אדם לחברו. לא תגנוב ולא תענה ברעך עד שקר הם חלק אינטגרלי מהברית עם א-לוהים, ואין אדם יכול להיחשב רוחני או דתי אם הוא אינו מקפיד עליהם.
יתירה מכך; הדברות היו חרותים על הלוחות בצורה מפולשת, כך ש"מזה ומזה הם כתובים". לדעתי, צורת כתיבה זו נועדה ליצור שוויון בין שני חלקי הלוחות. מצד אחד של הלוחות קדמו חמשת הדברות שבין אדם למקום לאלו שבין אדם לחברו, אך מן המצד השני הסדר היה הפוך – חמשת הדברות שבין אדם לחברו קדמו לדברות שבין אדם למקום. כך התבטא השוויון שבין הדברות – דרך ארץ קדמה לתורה ותורה קדמה לדרך ארץ. אמונה ומוסר חברו יחדיו. תיאולוגיה ואתיקה נשזרו האחד בשני.
לא לחינם הדברות פותחים במילה "אנכי", המתייחסת לא-לוהים, ונחתמים במילה "רעך", הפונה לחברה. המרחב שבו נעים הדברות הוא מא-לוהים ועד לחברה. אין לפיכך לקרוא אותם כפרגמנטים בודדים, הקיימים כשלעצמם. עשרת הדברות הם מופע כולל של אמונה ומוסר חברתי. יש צורך בקיומם של כולם כדי להשלים את קומתו של האדם. רק באמצעות כולם בונים חברה גאולית.
זו הסיבה אולי לחוסר הסימטריה שבין הלוחות. הלוח של הדברות שבין אדם לחברו אולי דליל יותר במלים, שכן הדברות הללו מובנים לשכל האנושי, אבל יחד עם זאת הלוח שעליהם נכתבו שווה בגדלו ובמשקלו ללוח השני, שבו הדברות שבין אדם למקום. צורה זו מעניקה משקל גדול לחיובים החברתיים, שבהם אנשים, ובמיוחד אנשי אמונה שמתמקדים בבניין היחסים עם הא-לוהים, עלולים לזלזל. אין דתיות שלמה ללא מוסר חברתי. גניבה ושקר הם בעלי משקל זהה לשמירת שבת ועובדת א-לוהים.
זו נקודה ראשונה הנלמדת ממבנה הלוחות. לכך יש להוסיף נקודה אחרת, הקשורה לאופנים השונים שבהם אנו יכולים לקרוא את הדברות לאור מקומם על הלוחות. קריאות שונות יובילו אותנו לתובנות מעניינות על אודות משמעם של החיובים המנוסחים בחלק השני של עשרת הדברות, ודוגמה ראשונה לכך היא הדיבר 'לא תרצח'. בכך נעסוק ברשימתנו הבאה.
(משפטים תשפ"ב)
