הלכה במציאות משתנה

מהותה של התורה היא להתמודד עם מציאויות חדשות שמתהוות במהלך הדורות

פרשת תרומה מציגה את כלי המשכן השונים ובתוכם הארון, שהיה הכלי החשוב ביותר במשכן. ציווי חריג מצאנו בהקשר לארון – "בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ". מה ראתה התורה להחריג את הארון משאר הכלים, כך שהמוטות יישארו בקביעות בטבעות הארון? ספר החינוך התייחס לנקודה זו וכך הוא כותב:

"לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחייבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכולתינו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול ואין זה כבודו".

הארון הוא "משכן התורה", לכן היה צורך לנהוג בו בכבוד גדול יותר. הואיל וייתכן שהמציאות תכתיב יציאה חפוזה עם הארון,  היה צורך להיערך לכך בהתאם ולהשאיר את הבדים במקומם. הרש"ר הירש הלך בכיוון אחר, וראה בהשארת המוטות בארון מסר מיוחד ביחס לתורה וכך הוא כותב:

"והמצווה שלעולם לא יסורו הבדים מן הארון קבעה מראש לכל הדורות את דבר האמת, שהתורה הזאת ותעודתה אינן תקועות באדמה, שעליה עמדו בשעתם הקודש והמקדש. נוכחותם התמידית של הבדים מעידה על כך, שתורת ה' אינה קשורה וזקוקה לשום מקום מיוחד".

לדעת הרש"ר הירש, קביעות הבדים בארון מסמלת את התנועה התמידית של הארון. התורה אינה מוגבלת למקום מסוים, אלא יכולה היא לצאת מגבולות המקום לכל יעד אחר בעולם. הארון נטוע בקודש הקודשים, אך בדיו (= מוטות הנשיאה) מסמלים את הצורך בהתמודדות מתמדת עם מסעות ארוכים ומורכבים.  הרש"ר הירש, שהיה רבן של ישראל בגולה, ביקש להדגיש את הצורך שהתורה תלווה את העם גם בזמן הגלות. אולם ניתן לאמץ את העיקרון של הרש"ר הירש וליישם אותו ביחס למציאות של שיבת ישראל לארצו. לאחר גלי העלייה הגדולים, וביסוסה של מדינת ישראל, קיימות שאלות כבדות משקל שדורשות מענה. הבדים לא הוסרו מהארון כדי ללמד אותנו שהארון נישא גם למרחבי זמן שונים. הארון אינו יכול לנוח לרגע על זרי הדפנה של העבר, והוא אינו יכול להתקבע ולהישאר נטוע במקומו. מהותה של התורה היא להתמודד עם מציאויות חדשות שמתהוות במהלך הדורות.

משמעות קביעת הבדים בטבעות היא המחויבות לתרגם את עולמה של התורה למציאויות משתנות. הארון הוא גילוי שכינה ומקומו בקודש הקדשים, אולם לעתים עליו לצאת איתנו ליעדים מאתגרים על מנת לתת פתרונות הלכתיים למציאויות חדשות ומורכבות.

(תרומה תשפ"ב)