שיתהפך הגלגל לטוב

בין פרשיות הביצוע, "ויקהל" ו"פקודי" לפרשיות הציווי, נמצאת פרשת "כי תשא" בה מופיע המשבר הנורא של מעשה העגל. מהי הזיקה בין המשכן לעגל? נעיין בסדר העניינים. לפי פשוטו של מקרא נראה, שפרשת המשכן נאמרה למשה לפני מעשה העגל, אך במדרש תנחומא מובא שפרשת המשכן נאמרה למשה לאחר מעשה העגל, וכעדות לכל באי עולם שנתכפר לישראל חטא העגל, על כן נקרא בשם "משכן העדות" שהוא עדות לכל באי עולם, שד' השרה שכינתו בתוכם (תרומה סי' ח'). גם רש"י תומך בהיות מעשה הקמת המשכן לאחר חטא העגל (שמות ל"א י"ח).

איך משקמים את חברת עגל הזהב? על ידי הקמת פרויקט לאומי שמלכד סביבו את כל עם ישראל, בדמות הקמת המשכן. פרויקט כזה גורם להתלכדותו של העם ומעצים את ערכי הסולידריות והערבות ההדדית, המביאים למעשה להקמתה של החברה הראשונה של עם ישראל במדבר.

בסיום מלאכת המשכן נאמר: "וַתֵכֶּל כָל עֲבֹדַת מִשְׁכַן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַעֲשּו בְנֵי יִשְׁרָאֵל כְכֹל אֲשֶּר צִּוָה ד' אֶּת מֹשֶּה כֵן עָשּו" (שמות ל"ט ב'). בעל 'אורח החיים' מפרש, "כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יְזַכּו זה לזה, והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל – כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה, ואולי לזה רמז באומרו 'וְָאהַבְתָ לְרֵעֲָך כָמוָֹך', לצד שהוא כמוך, כי בשלומו ייטב לך, ובאמצעיתו אתה משלים שלמותך, ואם כן אינו אחר אלא אחד מחלקיך… והוא מה שאמר הכתוב, 'וַיַעֲשּו בְנֵי יִשְׁרָאֵל כְכֹל אֲשֶּר צִּוָה ד", – כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם יביאו נדבה, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכול" (שם, ל"ט, ל"ב). הכתובים חוזרים ומזכירים את תרומתם הייחודית של העם. לבסוף בא הכתוב וכוללם יחד כדי ללמדנו שַאל לנו להביו שמדובר כאן ביחידים העושים. תורת ישראל מתקיימת רק ע"י 'כללות ישראל' – כל אחד יעשה היכולת שבידו 'ויזכו זה לזה'.

המדרש אומר, "ויקחו לי תרומה – הוא דכתיב "אני ישנה ולבי ער" אמרה כנסת ישראל, אני ישנתי לי מן הקץ, אלא ד' ער… אני ישנתי ממעשה העגל ולבי ער – ד' מרתיק עלי (לשון הכאה ודפיקה), הוי, ויקחו לי תרומה" (שמות רבה ל"ג ג').

נחמה ליבוביץ מבארת מהי כוונת השינה והלב הער? כנסת ישראל בבושתה מחטא העגל, בהרגישה התרחקות ממקור חייה, מד', בגלל חטא העגל, קרובה לייאוש וזו היא השינה – הפסקת החיים והערנות. אך ד', שהוא לבו של ישראל, דופק וקורא ונותן עצה, כיצד להתקרב שוב והוא כמבקש לדור שוב בקרב ישראל… שמצוות עשיית המשכן סימן הוא לכך, שנתקבלו שוב אחרי שנדחו, של קירבה אחרי הריחוק (עיונים בפרשת השבוע).

דון יצחק אברבנאל מציג את המשכן על תכולתו, חומריו וכליו השונים, כבבואה של החברה, האמורה לייצג סולידריות וערבות הדדית על טיפוסיה, מעמדותיה, גווניה וצבעיה, שרק שילוב ידיים של כולם, ייצר חברה אנושית איכותית שתביא לסוג של שלם.

הרב יוסף דב הלוי סולוביצי'ק במאמר 'קול דודי דופק' פותח בבעיית הרע בעולם. מסקנתו היא שאסור לאדם לנסות לחפש תשובה והסבר לשאלת הרע, ולהתיימר להבין מדוע ד' פעל כדרך שפעל. האדם צריך לקחת את האנרגיה הנפשית שהשאלה הזו מחוללת בו, למקום של בנייה נפשית ויצירה עצמית. הרב דן בתגובה שלנו לשואה. המסקנה היא שאין לנו לנסות לחפש תשובה לשאלת הרע ברמה הלאומית. במקום זה, עלינו להתאמץ בכל כוחנו בכיוון של בניין ויצירה. שש הדפיקות רק מלמדות אותנו שהאנרגיות הללו צריכות להיות מושקעות במדינת ישראל.

המשכן מציב את המתווה לכך, "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה…. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ,  וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שם, כ"ה, א' – ח' ). מדוע ״בתוכם״ ולא ״בתוכו״? המלבי״ם מפרש, ״ציווה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי ליבו, כי יכין את עצמו להיות משכן לד׳ ומעוז לשכינת עוזו״. יש כאן מסר חשוב לדרך ולאופן התנהגות החברה שעליה לנבוע ממעמקי הלב הרחב, ברגישות הלב ובתשומת הלב. המפעל הקולקטיבי של הקמת המשכן, הוא התשובה הנכונה, לחטא העגל.

הרב סולוביצי'ק, ב'שש הדפיקות' מנתח את התועלת שמביאה המדינה ליהודים וליהדות. הנס המדיני והנס הצבאי מפנים את מבטנו אל המדינה כמוקד אפשרי לפעילות של העם היהודי. (דברי הגות והערכה, עמ' 9-55). הלוואי שנפיק מן המצב את הלקח, ובחודש אדר, כאז כן עתה, יתהפך הרע הזה ויהפוך לטוב גדול.

(פקודי תשפ"ב)