אל תהדפו

זה שצועק כנגדי, לפעמים מספר לי משהו שכדאי לי לשמוע. אם יש בי מעט כנות, אחשוב ברצינות על מה שהוא אומר

אחת המעלות של בית הלל, שהם היו טורחים להסביר את הפסוקים שבית שמאי הביאו כראיה נגד דעתם. היה להם חשוב להתייחס ברצינות לחולקים עליהם, כך הגמרא אומרת.

אפשר אולי לחשוב שזה סוג של הנהגה לענווים מופלגים, כפיפות קומה כזאת של צדיקים (הטעמה באות ד').

אני חושב שיש פה רובד יותר עמוק, שנוגע גם אלינו. אם מישהו מביא טיעון נגד השיטה שלי, אני יכול לבטל ולהגיד 'יאללה יאללה, מה הוא מבין'. יש לי גם אופציה להיות עסוק בלבטל את דעתו בצורה יותר מלומדת, אבל אני יכול גם פשוט להקשיב לו. לשמוע מה מפריע לו עם מה שאני אומר. אולי משהו אמתי מפריע לו לקבל את דבריי, אולי אפילו אלמד מזה משהו ואדייק יותר. אני באמת צריך להקשיב לו ולהתייחס לטענות שלו ברצינות, לא כדי לשכנע, אלא לפני הכל, כדי להסביר לעצמי טוב מה קורה פה.

לפעמים בהתגוששויות של מלחמת הדעות אין שום נתינת מקום לההוא שעומד מולי, והמענה המצוי עסוק רק בלהדוף ולהתבצר – גם המענה האינטליגנטי. זוהי "עמדה" נפשית שאפשר להציג אותה באופן מאד חכם, אבל בשורה התחתונה – אין שם שיח, אין הקשבה. אבל, אם אני מבין שהאדם מולי הוא אדם רציני, ויש לי איזה רצון לשיח איתו, אז חשוב לי לשמוע מה הוא אומר. לא כדי לשכנע אותו שאני צודק, אלא כדי להבין מה חסר אצלי, הוא מספר לי על נקודות עיוורון אצלי. ואם אין לי הסבר טוב למה שהוא מעלה, כדאי לי לעשות בדק בית.

"לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". הכסיל שמתאר שלמה המלך הוא אולי גאון עצום אבל הוא רק עסוק בלספר לעולם את הגיגיו, הקשבה אין לו.

אני חושב שזה מפתח בחינוך ובכלל בקשר בין בני אדם. זה שצועק כנגדי, לפעמים מספר לי משהו שכדאי לי לשמוע. גם אם זה הבן שלי, שאני יכול לפתור את הכל בכך שהוא 'לא בסדר' או חוצפן. ואולי זה נכון, אבל אם יש בי מעט כנות, אחשוב ברצינות גם על מה שהוא אומר. בעיקר על מה שמסתתר בין המילים. אולי לא אסכים עם המסקנות, אבל אברר טוב את הנקודה שהוא מעלה. ההקשבה היא לא איזו מניפולציה או מחוייבות כפויה לתרבות שיח אלא מקום אמתי לגדול בו.

תתארו לכם מישהו הולך במדבר ללא מים, הוא מוצא מימיה עם נפט והוא מסוחרר כולו ובא לשתות. אם אני אצעק עליו געוואלד אל תשתה! אין לי סיכוי להשפיע עליו. כי הוא מרגיש שביטלתי את המקום שלו הצמא והנואש שמחפש שתיה כבר יומיים. אם אבין שהוא צמא ואתן לזה מקום אמתי, אז יהיה לו אמון בכוונותיי, ואוכל גם לחפש לו מים. אבל זה רק בגלל שהבנתי שהצימאון שלו אמתי. אם אני מבטל צימאון של מישהו למשהו, אז לא הקשבתי לו בכלל, רק מחקתי את הנקודה האמתית שהוא אומר. יכול להיות שהפתרון שלו גרוע, אולי המענה שהוא נותן או הפרשנות היא טעות איומה, אבל הצורך שלו? אמתי לחלוטין…

גם בין האדם לעצמו הוא יכול להילחם במידות רעות, אבל זה לא תמיד יילך אם הוא לא יבין את הצורך האמתי שמסתתר שם. הוא רק יהיה עסוק בלהילחם עם החיים.

הלוואי שנזכה להקשיב.

(בחוקותי תשפ"ב)