חילון כחלון הזדמנויות – חלק ב'

ההתעוררות הציונית לשיבת עם ישראל לארצו, חוללה מהפכות בתחומים רבים בעם ישראל – בחקלאות, בביטחון, במשפט, בכלכלה ובמשטר. לאחר שנים רבות של קיום קהילתי-גלותי, עבר העם היהודי לקיום מדיני-ריבוני, כשיש לו מעמד וגם אמירה במרחב הבינלאומי. אך האם מהפכות התחוללו גם בעולם התורה? האם משהו השתנה באורח החיים הדתי-הלכתי?
כיום, שנת התש"ף, ניתן אמנם לחזות בשינויים כאלו או אחרים שעברו על עולם התורה. לימוד התנ"ך נכנס עמוק אל ההוויה הדתית והישראלית הכללית, במקומות רבים לימודי חול כבר אינם נתפסים כזרים ללימודי קודש, ודמותו של בן התורה שאוחז בנשק כבר לא מגלמת סתירה פנימית. ועם זאת, אם מסתכלים על סגנון הלימוד של התורה בישיבות הגדולות והמרכזיות ועל אורח החיים ההלכתי של הציבור הדתי, קשה לומר שמשהו השתנה מלפני מאה וחמישים שנה. סגנון הלימוד של ישיבות ליטא ממשיך להוות את מרכז היום של בחור הישיבה האשכנזי. בישיבות ובכוללים הספרדים, לעומת זאת, ממשיכים את הלימוד שסובב סביב ההלכה למעשה.
וההלכה? גם היא נותרה כשהיתה. אינני מדבר על תכני ההלכה, שנדרשו להתחדש בהתאם למציאות המשתנה (הלכות צבא או חברה, הלכות הנוגעות לחידושים מדעיים ולרפואה), אלא לצורת החשיבה. מלבד פוסקים בודדים, לא נמצא כיום איזושהי צורת חשיבה מחודשת בהלכה בעקבות השיבה אל הארץ. החשיבה נותרה כשהיתה, עם אותם בעלי סמכות ואותם גבולות, ואותה צורת פלפול ודיון בין דעות אחרונים. הקורא תשובה הלכתית כיום של אחד הפוסקים לא יחוש בהבדל מהותי מתשובה אחרת שנכתבה על ידי אחד האחרונים מלפני עשרות ומאות שנים.
והדבר אומר דרשני. כיצד ייתכן שהמעבר מהקיום הגלותי לקיום הריבוני-ישראלי לא ישנה דבר בסגנון הלימוד ובצורת החשיבה ההלכתית? ולא שלא היו שדברו על כך. הראי"ה קוק דיבר רבות על 'תורת ארץ ישראל' המתחדשת, על שאיפתו לחבר כללים ופרטים, הלכה ואגדה, נגלה ונסתר, לכתוב מבואות ולעסוק בטעמי המצוות. הראי"ה קוק ציפה לתקומתה של שפה דתית חדשה, עמוקה ומקיפה, אשר תמשוך אליה את כל הנשמות שעזבו אותה. אך מה מתוך חזונו הגדול התממש? מעט מאד. מאה שנים עברו מאז שכתב את דבריו, ועדיין לימוד התורה ופסיקת ההלכה הם כשהיו. העולם הדתי כבול עדיין בתוך המושגים שליוו אותו בשנות הגלות.
וכאן אנו נוגעים בהזדמנות הגדולה שפותח בפנינו המפגש עם החילון. כי הגותו הנועזת של הראי"ה קוק התעצבה במידה רבה בעקבות המפגש שלו עם החלוצים החילונים, לאחר עלייתו ארצה. החילון היווה לדידו קריאה להתחדשות ולחשיבה מחודשת על צורת הקיום היהודי בתקופת הגאולה. את דרכו זו אנו צריכים להמשיך היום. מפגש אמתי עם העולם החילוני והכנסתו אל מערכת החשיבה הדתית, עשוי להביא בשורה רעננה לעולם התורה וההלכה. מי שיפסיק לחשוב על תורה והלכה במבט מגזרי ויאמץ מבט כלל ישראלי, יצטרך לקחת בחשבון שיקולים של ריבונות ושל אנשי חולין, יתעניין בטעמי המצוות ויעסוק לא רק במה צריך לעשות אלא בלמה כדאי לעשות. פתאום ההלכה תקבל טעם וריח, וגם לימוד התורה יעוצב בהתאם. לומד התורה יצטרך לתת דין וחשבון לעצמו ולאחרים מדוע עיון במסכתות מסדר נזיקין רלוונטי להיום, וכיצד מביאים סוגיות שונות להוות השראה לחיים הריאליים כאן בארץ.
אכן, פרוייקטים בסגנון הזו, של קירוב השפה הדתית לשפה העכשווית-ישראלית, נעשים כיום ביחס לתנ"ך ולספרות האגדה. האם יקום משהו ויעשה זאת גם ביחס להלכה ולימוד התורה? למימוש האתגר הזה עודנו מחכים.
(ויקה"פ תשפ)