מדוע יצחק לא הגיע ללוויה של אמו שרה?

כאשר אברהם נצטווה לעקוד את יצחק הוא אינו משתף את שרה, למרות שמדובר בבנה היחיד. יותר מכך, אברהם הרחיק מראש את מגוריה של שרה מבאר שבע לחברון על מנת שלא תקבל את בשורת הצער בפתע ללא כל הכנה מוקדמת (רש"ר הירש). בתום ניסיון העקידה אברהם יורד מהר המוריה והכתוב אינו מציין שיצחק חוזר עמו וכך נאמר: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו". ומעיר האבן עזרא: "וישב אברהם ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו". אבן עזרא סבור שיצחק חזר עם אברהם מהעקידה אלא שהוא היה "ברשותו" ותחת חסותו ולכן לא ראה הכתוב צורך להזכירו. אולם לפי הפשט נראה שאברהם חוזר בגפו ללא יצחק. יתכן ולאחר ניסיון העקידה נפרד יצחק מאביו, בשל הטראומה הגדולה שעבר בשעה שאביו הניף את המאכלת. בינתיים, אברהם  נאלץ לחזור לבדו  לבאר שבע ונמצא הרחק מאשתו שמתגוררת בחברון, ובנו יצחק ככל הנראה מתבודד באזור באר לחי רואי. פרשתנו פותחת בפטירתה של שרה ובהלווייתה בחברון וניכרת היעדרותו של יצחק. אך טבעי שסיפור העקידה יסתיים במפגש בין שרה ואברהם ויצחק, הישר אל זרועותיה של האם הזקנה שהמתינה להם בבית. היינו מצפים שבהלווייתה ינכח בנה אהובה, שנולד לה בדרך פלאית, כאשר הוא נתמך על ידי אביו. אך כאמור העקידה טרפה את כל הקלפים, והרחיקה את יצחק מביתו. וכך כותב רבנו בחיי: "כי היה הכתוב ראוי שיאמר: ויבא אברהם ויצחק לספוד לשרה ולבכותה, כי בודאי ראוי היה יצחק לספוד לאמו הצדקת ולבכות עליה, שהרי החיוב בו גדול מאד יותר ממה שהוא באברהם, ועוד שהיא אהבתו אהבה יתרה שילדה אותו על דרך הפלא, והיתה נפשה קשורה בנפשו. אבל יתכן לומר שלא ידע יצחק באותו הפרק שמתה אמו, כי לפי שמיתתה היתה בשבילו בשמועת העקדה, על כן העלימו ממנו מיתתה ולא הגידו לו. ומן הטעם הזה לא ראינו שיזכירנו הכתוב ליצחק כלל לא במיתתה ולא בקבורתה".

לדעתו, יצחק לא השתתף בהלוויה משום שלא סיפרו לו על פטירתה של אמו מחשש שליצחק יהיו רגשות אשמה, וגם המתח בינו לבין אביו עלול להתעצם בשל כך. יהודה עמיחי מתאר את המציאות שאליה נקלע אברהם וכך הוא כותב (בספרו פתוח סגור פתוח): "שלשה בנים היו לאברהם ולא רק שנים. שלושה בנים היו לאברהם: ישמעאל ויצחק ויבכה. אף אחד לא שמע על יבכה כי הוא היה הקטן והאהוב שהעלה לעולה בהר המוריה. את ישמעאל הצילה אימו הגר, את יצחק הציל המלאך, ואת יבכה לא הציל אף אחד".

דומה שיהודה עמיחי קורא לניתוק הקשר החם שבין אברהם לילדו "יבכה". העקדה הביאה, בסופו של דבר, לבכי גדול. קודם העקדה, היתה אווירה של שמחה בביתו של אברהם – "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקים". לעומת זאת, מיד לאחר העקדה שרה מתה ואברהם בוכה. יהודה עמיחי מדגיש נקודה זו בהמשך השיר: "יצחק לא צחק בכל ימיו, ושרה צחקה רק פעם אחת ולא הוסיפה". זה היה המחיר המשפחתי הכבד ששילם אברהם לאחר ניסיון העקידה.

(חיי שרה תשפ"ג)