הבעיה של השנים האחרונות – בעיית המְשִׁילוּת

בשנים האחרונות נראה שהמשילות נשחקת ונשמטת

בעיית משילות פשתה בישראל. עד לפני שנים אחדות לא נדרשנו למושג זה, וכיום הוא נדרש אך לא תמיד מושג. "משילות" מוגדרת כיכולת של הרשויות הממלכתיות לפעול במסגרת סמכויותיהן, לדאוג לסדר החברתי ולביטחון האישי של אזרחי המדינה ותושביה, ולוודא שהם מקיימים את החוקים והחובות האזרחיות המוטלות עליהם. כדי שהדבר יקרה יש צורך בממשלה ובבית מחוקקים יציבים המתפקדים היטב, במערכת משפט מוצלחת ובגורמי אכיפה המסוגלים לבצע מלאכתם נאמנה ובצורה יסודית ומקיפה.

אלה הם בדיוק בעלי התפקידים המובילים בשירות הציבורי עליהם מדברת פרשתנו, אלא שהיא מוסיפה להם גם מנהיגי דת ורוח. ראשי התיבות של המנהיגים שבפרשה יוצרים את המילה "משכ"ן": מלך, שופט-שוטר, כהן, נביא. ואכן, כשמנהיגים אלה פועלים באופן אידיאלי הם עשויים לתרום רבות להשראת שכינה בישראל. כדי שהדבר יקרה דרשה התורה שאישים אלה ישמשו מופת מוסרי, ויציבו דגם של התנהגות שבולטות בו רדיפת צדק, עשיית חסד, מידות טובות, כפיפות לשליחות ויראת שמים.

חכמי ישראל במרוצת הדורות, החל מחז"ל שנתנו את הטון, ועד כותבי מאמרים בעלון "שבתון", נהגו להדגיש תכונות של צניעות ורגישות ששוזרות את הדרישות מהמנהיגות. לגבי המלך הודגש שספר תורה יהיה צמוד אליו, למען ישמור מצוותיו, יירא את ה' ולא ירום לבבו. הוא מצווה להימנע מצבירת כסף, סוסים ונשים, כדי להתרחק מחמדנות, רכושנות וניצול של משאבי המלכות.

הכהנים והלווים מתוארים בפרשתנו כמי שמוותרים על נחלה בארץ, עסוקים בשירות בשם ה', אליו הם באו בכל אוות נפשם (יח, ב-ז), ובהיותם מורי העם ושליחיו בעבודת הקודש הם אמורים להיות טובים ורגישים, אוהבים ואהובים.

השופטים המתמנים צריכים להיות: אנשי "חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב… רוח הבריות נוחה מהם, והם בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, והם רודפין אחר הצדק, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העוול" (רמב"ם, סנהדרין ב, ז). ואין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיש לו בנים כדי שיהיה רחמן (שם, ג) ועליהם להחזיר הדין כדי לדון לכף זכות.

בעניין תכונות השוטרים התורה לא פירשה וחכמים לא פירטו, אולם מהתנ"ך עולה שהם הגיעו משורות הלוויים, כפי שמסופר על שוטריהם של דוד ושל יהושפט, ובגמרא נאמר: "בתחילה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים" (יבמות פו, ב). התפקיד היחיד שנועד לשוטרים בתורה מופיע אף הוא בפרשתנו ובו הם קוראים לכל מי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו, ארש אישה ולא לקחה, או ירא הוא ורך לבב שילך וישוב לביתו. בתפקיד זה מודגשת הרגישות למצוקות הנפש של הפרט וההתחשבות במצבו המורכב.

בתקופת התלמוד הוטל על השוטרים להוציא לפועל את פסקי הדין של השופטים, ולשמור על הסדר הציבורי: "השוטרין… מסבבין בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמידות ולהכות כל מעוות" (רמב"ם, סנהדרין א, א). בית הדין היה ממנה את השוטרים ומפקח עליהם, כדי לוודא שהם פעילים ויעילים ועושים מלאכתם כשליחים נאמנים.

אולם אפשר ששכחנו בכל מה שהדגשנו שלפני הרגישות והצניעות יש גם צורך בביצוע התפקידים ביעילות, ובכלל זה להביא למשילות. בשנים האחרונות נראה שהמשילות נשחקת ונשמטת. תופעה זו התפוצצה בפנים באירועי האלימות בערים המעורבות בתשפ"א, והיא בולטת בריבוי מקרי הפשיעה בחברה הערבית, באכיפה בלתי מספקת בכבישי ישראל, בסחיטות של דמי חסות בנגב ובגליל. הבעיות בדרום הפרוע של ישראל מספקות נורות אזהרה בוהקות: השתלטות לא חוקית על שטחים נרחבים, גנבות של חשמל, מים וציוד לחימה מבסיסי צה"ל, אלימות בכבישים וירי חי באמצעי לחימה. בן גוריון קבע כי "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו", ודומה שהרשויות כושלות במבחן זה (ראו רן בר-יושפט, פורום קהלת).

אנו שואפים אמנם למנהיגות של חסד ורגישות, אבל זאת בנוסף לחוק וסדר, נחישות ומשילות. אל נשכח שהמלך הצנוע צריך גם "שתהיה אימתו עליך" (קידושין לב), והשופט הרחום צריך מידה של תקיפות ולקיים "לא תגורו מפני איש". ומה בדבר השוטרים? ובכן, הם זקוקים, כנראה, לתוספת כוח ובעיקר לתוספת אדם, שהרי כולנו רוצים שלבעלי סמכות יהיה גם כוח, אבל לפני הכל: "לעולם יהא אדם…"

(שופטים תשפ"ב)