חיי העוני שעלולים להיות שלנו

אבות ב, י"ב

"רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ; וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לְךָ; וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם" (אבות ב', י"ב).

משנתנו מפגישה אותנו עם נקודות העיוורון שלנו, מבחינה רוחנית- מוסרית.

סיפור עם, ממקור לא ידוע, מספר על זקן חכם, שטייל עם תלמידו הנאמן, ונתקלו בבית ישן והרוס, בו התגוררו זוג הורים וילדיהם, עניים ולבושי קרעים. שאל החכם את ראש המשפחה: "כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?", ענה האיש: "יש לנו פרה קטנה. היא מניבה מעט חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות בעיר הסמוכה ומשאריתו אנו מכינים מזון המספיק לנו על מנת לשרוד". החכם הזקן הביט סביבו, בירך את המשפחה לשלום והלך. ביוצאו את הבית פנה אל תלמידו ואמר: "חפש את הפרה ודחוף אותה אל התהום". התלמיד המבועת ביצע את הוראת מורו. כעבור מספר שנים, אכול רגשות חרטה, החליט התלמיד לחזור אל המשפחה, כדי להתוודות על מעשיהו ולסייע לה. בהתקרבו אל המקום, ראה בית מידות יפה ונקי ואת בני המשפחה בריאים וחסונים. שאל התלמיד את ראש המשפחה: "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות כך את חייך?", וזה השיב:  "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה. בהיעדר מקור פרנסתנו היחיד, נאלצנו למצוא דרכי פרנסה חדשות… כך הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".

עומק המשנה מלמד אותנו, להבנתי, מהם חיי עוני רוחניים-מוסריים וכי חיים שכאלה, עלולים להיות חיינו שלנו! חיי העוני המוסרי המתוארים במשנה, דומים להתנהלות המשפחה בסיפור, טרם התערבות החכם: מיצוי משאבים הנתונים לנו (ממון החבר, התורה), תוך "עיוורון" – החמצת הזדמנות של שיפור ועבודה רוחנית. התנהלות מעין זו, מלבד היותה שגויה, יש בה אפילו סכנה של הדרדרות מוסרית: ראיית הממון במקום את החבר, ניכוס התורה לעצמינו ללא עיצוב המידות המתחייב ממנה ועשיה המנותקת מכוונת הבורא.

רבי יוסי כונה על ידי ר' יוחנן בן זכאי: "חסיד". אדם המתאמץ למצות את המצווה, את הקריאה האלוקית, את צו המצפון. הגותו, הנחשפת במשנה שלנו, מעידה על היותו כזה, בהדריכה אותנו "להשליך את הפרה" (להסיר מעלינו עיוורון מוסרי והתנהגותי) ולתבוע מעצמינו להשתפר, מול אלוקים ואדם.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(כי תבוא תשפ"ב)