אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)
מלאכת אומנות חציבת הנשמות איננה בלעדית למורה כמו שאיננה בלעדית להורה. היא צריכה להיעשות ביחד
יש אנשים שמדברים על חינוך ואידאלים, או כאלה שכותבים על חינוך ואידאלים, אבל יותר קשה למצוא אנשים שגם חיים חינוך ואידאלים. אני מצאתי. לאחרונה הגיע אליי סיפור מקסים במכתב שאני רוצה להציג בפניכם:
"היא הגיעה אלי לכיתה בתחילת כיתה ו'. 'ילדה ללא גבולות, חוצפנית, יהיה לך קשה להשתלט עליה', 'היא תהפוך לך את הכיתה' – את שלל המשפטים האלו שמעתי מהמחנך הקודם שלה. הקשבתי היטב לדברים שנאמרו. והשנה התחילה.
שוהם (שם בדוי) התחילה את השנה כשהיא מנסה אותי פה ושם, אבל דווקא המקוריות והתעוזה שלה מצאה חן בעיניי. היא תלמידה חכמה ונבונה. היא הייתה מופתעת שאני לא מתרגשת מההתנהגות שלה, שאף התמתנה עם הזמן.
כיתה ו'- הן בנות מצווה. נהגתי ללכת לכל בת מצווה שהייתי מוזמנת אליה (בערך כולן). מרתון מטורף, אבל ככה חשבתי שצריך לעשות. באחד מערבי בת המצווה הסעתי את שוהם לביתה ואז היא אמרה לי: "איזה כיף לילדים שלך, יש להם גבולות בבית. לי אין". אמרה ויצאה מהרכב. הייתי מופתעת וסקרנית- מה עומד מאחורי המשפט הזה?
נוצר ביננו קשר טוב. שוהם המשיכה לחטיבה והייתי רואה אותה מדי פעם, היא מנפנפת לי לשלום ואני מחזירה לה ושואלת לשלומה. מדי פעם היא מספרת לי שהעיפו אותה, שנמאס לה מבית הספר ואני מקשיבה לה אבל לא מתערבת. כששוהם הגיעה לכיתה ח' הבנתי שהמצב בבית שלה קשה- ההורים התגרשו וכתוצאה מכך המצב הלימודי שלה מתדרדר. מנהלת החטיבה משעה אותה לא מעט פעמים מבית הספר על התנהגות אלימה, והיא גם מבקשת שתעזוב את בית הספר לצמיתות.
באחד הימים שיתפה אותי יועצת בית הספר שהמצב של שוהם קשה, ויש מחשבה להעביר אותה לפנימייה שתתאים לה. שמעתי את זה ואמרתי לה: "זה לא יעבוד, אני מכירה את שוהם, היא תהיה המנהיגה השלילית של הפנימייה ותהפוך לעבריינית".
"אז מה את מציעה?", שאלה אותי.
ואני, בלי לחשוב בכלל אמרתי לה- "שתבוא לגור אצלינו. הבנים שלי בצבא, הבת בשירות לאומי, הקומה למעלה פנויה… הילדים הקטנים יסתדרו איתה".
וככה שוהם הגיע אלינו לאומנה, תלמידת כיתה יא', במצב ריגשי ופיזי קשה; אלכוהול, סמים פה ושם, עסקים עם בחורים מפוקפקים וכיו"ב.
שוהם נכנסה לביתנו כמו שהיא. בלי מסכות ומגננות, ואנחנו פתחנו לה את הבית והלב. לא עשינו משהו מיוחד. היא פשוט ראתה אותנו, את הילדים שלנו ששיתפו פעולה וראו בה כאחות… היו לנו ימים קשים מאוד, עם כל תופעות הלוואי של המצב שלה, אבל לא ויתרנו לה על השיגרה הבטוחה וההליכה המסודרת לבית הספר.
צוות המורים המדהים בבית הספר היה שותף מלא לעזרה לשוהם בבגרויות. חבריי לצוות ישבו איתה בהתנדבות מלאה לעזור לה בהכנה למבחנים. לקראת סוף התיכון שוהם בחרה לסיים את האומנה ולחזור הביתה, מחוזקת ושמורה יותר.
שוהם סיימה את בית הספר עם בגרות מלאה והמשיכה לשירות לאומי. הצלחנו לגייס לה מלגות לימודים והיום שוהם מסיימת תואר שני במשפטים. לפני כמה חודשים היא גם התחתנה עם קסם של בחור. יגעת ומצאת תאמין".
***
חבר שלי פגש השבוע בסניף של 'סטימצקי' בגבעת שמואל אדם שניגש לברך אותו בברכת שלום. חבר שלי לא זיהה את האיש, שהציג את עצמו כאבא של תלמיד שלו. מסתבר שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא פגש אותו. "מצטער שלא יצא לנו עד עכשיו להיפגש. אצלנו בבית אשתי אחראית על הקשר מול בית הספר והיא מגיעה ליום הורים", הסביר את עצמו.
וחשבתי על הפסוק שקראנו בפרשת השבוע: 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'. רצה הקב"ה ללמדנו שיש דברים שלפעמים צריך לעשות ביחד. מלאכת אומנות חציבת הנשמות איננה בלעדית למורה כמו שאיננה בלעדית להורה. היא צריכה להיעשות ביחד. אף אחד לא מכיר את התלמיד יותר טוב מאשר ההורים שלו, ומנגד, בתור אחד שמחנך אותו מאות שעות, בוודאי שיש גם זוויות שהמחנך יכול להוסיף על הפרספקטיבה של ההורים בדרך לתמונה השלמה.
הורים יקרים! גם אם יש לכם צד אחד במשפחה שהוא זה שאחראי על התקשורת הבית ספרית, אל תחכו למפגש אקראי ב'סטימצקי' בשביל לדבר בפעם הראשונה עם המחנך של הילדים שלכם.
נסו ליזום לכל הפחות שיחה אחת במשך השנה שאיננה השיחה של אספת ההורים. כמחנך אני יכול להבטיח לכם שכשההורים דואגים ליזום שיחות עם ההורים (ואף אחד לא אמר שההורה צריך להיות נודניק…) יש לזה חשיבות ומשקל רב באינטראקציה בין המחנך לתלמיד, מעבר למידע האקוטי שמוחלף ביניהם.
אז תגידו שלום, תראו את הפנים שלכם. מה אכפת לכם? בפעם האחרונה שבדקתי התענוג הזה היה בחינם…
(נח תשפ"ג)
