אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)כל חדר המורים של אחת מהישיבות התיכוניות בגוש עציון דיבר על המקרה הזה: נערה מקסימה באולפנה מהמרכז, שפתאום מצאה את עצמה במסיבת בת המצווה שלה כמעט ללא חברות שיבואו לחגוג לה. איך אפשר בישראל 2024 שיתרחש מקרה של "הקיץ של אביה"? ובכן, אם יש משהו שכולנו למדנו מ-7 באוקטובר, זה שלפעמים בחיים אין באמת 'למה', יש רק 'איך?'. והאיך הזה יכול להיות אכזרי והזוי מתמיד.
אז תאריך הבת מצווה נקבע מראש, והמחנכת רצתה לצאת הכי בסדר בעולם, ולכן היא מינתה תלמידה שכל התפקיד שלה זה לדאוג לכך ששום מסיבת בת מצווה לא תיפול בין הכיסאות והיא תזכיר להורים. אלא שמחמת העומס, המחנכת לא שמה לב לדבר פעוט: התלמידה שעליה היא האצילה את הסמכות טסה עם ההורים שלה לחו"ל בתאריך מסיבת בת המצווה של הנערה המדוברת.
היום הגדול הגיע. הדקות עברו, וכלת השמחה לא הבינה איפה החברות שלה, שמצידן מעבר להתייחסות אחת בקבוצת הווטסאפ השכבתית לא קיבלו שום תזכורת לעניין. הנערה האומללה לא יכלה יותר לשאת את זה שלמעט שלוש חברות טובות אף אחת לא באה לחגוג איתה, והיא החלה לבכות ביום החשוב ביותר בנעוריה.
מחנכת הכיתה, שבנוהל לא מתייצבת בכוונה לבת מצוות של התלמידות שלה, קיבלה שיחת טלפון בהולה מהורי כלת בת המצווה, שלא הבינו איפה כל חברות הכיתה. ישר היא הבינה שזה אירע מפני שהתלמידה האחראית לתזכורות כרגע בחו"ל. מייד שלחה המחנכת הצעירה הודעה אישית להורים וביקשה מהם בכל לשון של בקשה, לאחר שהתנצלה כמובן, להתגייס ולהסיע את הבנות שלהם לאירוע מייד. היו הורים שמייד הבינו עניין ונרתמו. והיו גם אחרים שנזפו במורה: "אבל רגע, איפה היית קודם ולמה לא הזכרת לנו?".
המחנכת הצעירה לא ענתה להורים המתלוננים את הטענה המתבקשת: "ההזמנה נשלחה פעמיים בקבוצת הווטסאפ של התלמידים וגם של ההורים, למה לא הייתם על זה? למה אתם לא עוברים על קבוצות הווטסאפ של הילדים שלכם? למה אתם בכלל מפילים את האחריות עליי?". היא רק המשיכה להתנצל ולמלמל שהתלמידה התורנית בחו"ל ושהיא מקווה להבא להתייעל יותר, אולי למנות תלמידה נוספת לגיבוי.
למחרת, כששיתפה המחנכת הצעירה את צוות המורים במה שקרה, כמה שועלים ותיקים התחרפנו מהאירוע ואמרו לה שראוי שכמחנכת הכיתה היא תזכיר לתלמידות שלה על הבת מצווה, אבל בכל אופן מדובר באחריות ההורים לוודא שהבנות שלהם יגיעו לבת מצווה של חברה שלהם. ושאם כבר אירע מקרה כזה, צריך לעשות השתדלות גדולה אחרי הבקשה של המחנכת ולהסיע את הבת למסיבה, כדי לא לגרום עוגמת נפש לכלת השמחה. כך אמור להיראות חינוך מהבית. בדיעבד זו הייתה הזדמנות לשיעור בחינוך: לטעת רגישות יתרה ומודעות לסבל ולצער שעלולים להיגרם לחברה שלהם.
***
אחד מהוויכוחים הנושנים והחשובים ביותר במערכת החינוך הוא איפה נגמרת האחריות של בית הספר ומתחילה האחריות ההורית: בבית הספר כולם מסכימים שהאחריות היא על המורים, ומה לגבי שעות אחר הצהריים? האם מחנך ששומע על תלמיד שלו שעובר חרם צריך להתעלם או שמא להתערב?
נדמה לי שזה כבר תלוי באופן אישי באיך כל מחנך תופס את עצמו: האם הוא בא לעבודה. או שהוא בא לעבוד ולהציל נשמות.
