חייהם של הנבחרים

היענות אברהם לצו ה' "לֶךְ־לְךָ" נחשבת כניסיון הראשון מעשרת הניסיונות שהתנסה בהם אברהם, ועל פניו מדובר בניסיון קשה ביותר. אולם הבטחותיו של ה' לאברהם: "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה וכו'" מחלישות מאוד, לכאורה, את גודל הניסיון. פירושיהם של חז"ל להבטחות אלה, לפיהן ה' הבטיח לאברהם פריון, ממון שם טוב ועוד אף מחזקים את השאלה: מדוע ההליכה מחרן ליעד הבלתי ידוע נחשבה כניסיון לאברהם אחרי שקיבל מפי הגבורה הבטחות להתברך בכל הברכות הללו?

רבי פנחס הורוויץ, מתלמידי המגיד ממזריטש, ענה על כך שבתורה נאמר: "וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו", כלומר: אברהם לא הלך לארץ כנען כדי להפיק "הנאתו וטובתו", ולא כדי לזכות  בילדים, ברכוש ובהגדלת שמו, אלא אך ורק מפני הציווי שהצטווה. בכך עמד אברהם בניסיון גדול ביותר, והוא לעשות מעשיו לשם שמים. אברהם הבין שהוא נבחר על ידי בורא עולם למשימה גדולה, והוא הניח בצד את תכניותיו ואת הגשמת משאלותיו, וקיבל על עצמו להיות שליח לדבר ה' בהליכה זו ובכל אשר ילך. דרכו של אברהם מרגע זה ואילך הייתה דרך של עבודת ה' מאהבה, כפי שכתב הרמב"ם על "מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה" (הלכות תשובה י, ב).

האם יש לצפות מכל אדם שנבחר לשליחות שיוותר על כל צרכיו ורצונותיו למען המשימות שלשמן נבחר? התשובה היא כנראה שאברהם צריך לשמש דגם לחיקוי ומקור השראה, ו"כל אחד ואחד מישראל חייב לומר: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב" (תדא"ר כה). אולם, עם זאת ברור שהרף שהעמיד אברהם אבינו גבוה לאין שיעור מדרגתנו. ייתכן שהבטחות ה' לאברהם נועדו דווקא להמחיש לנו שאדם רשאי להיבחר לשליחות חשובה גם אם כוונתו לפעול למען האומה והאמונה מעורבת ברצון להפיק תועלת אישית כשרה. על כך כבר אמרו חכמים: "כל הרוצה ליהנות – ייהנה כאלישע, וכל שאינו רוצה ליהנות – אל ייהנה כשמואל הרמתי" (ברכות י, ב(.

ייתכן שהציווי "לֶךְ־לְךָ" רומז לדברינו, "לך" בגימטריה 50, וה' כביכול אומר לאברהם "לֶךְ" – לשם ה' "לְךָ" – להנאתך ולטובתך. היציאה שלו לשליחות היא 50% לשמה ו-50% למען עצמך. אברהם בגדלותו כי רבה הולך רק לשם מצווה, אבל נבחרי ציבור שבזמננו, די אם כוונותיהם יהיו בבחינת חציו לה' וחציו לכם.

הבחירה באברהם מאותגרת בפרשתנו גם מכיוונו של מלכיצדק מלך שלם. כאשר אברם בן ה-75 יצא לדרכו מחרן, מלכי צדק כבר היה כהן לא-ל עליון בירושלים. מדוע אברהם נבחר להיות שליח ה' ולא מלכיצדק? ניתן לענות על כך גם מבלי שנידרש להוכיח את גדלות העל של אבינו אברהם. מלכי-צדק היה "כֹהֵ֖ן לְאֵ֖-ל עֶלְיֽוֹן", ונראה שכל מעשיו היו מוכוונים לעליונים. לעומת זאת על אברהם נאמר "בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣-ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ", שכן מעשיו היו מכוונים הן לשמים והן לארץ, כלפי א-לוהים כמו גם כלפי אדם.

ואכן, אברהם אבינו עוסק ללא הרף בתיקונו של עולם ופועל באינטנסיביות להשפיע לטובה על בני אדם. הוא עושה זאת כשהוא הולך ונסוע וקורא בשם ה', הוא פועל למען הצדק והחסד גם כשהוא נדרש להילחם כדי לשחרר שבויים, הוא מתפלל למען אבימלך, שלקח את אשתו ואף כורת ברית עימו, מכניס בנדיבות עוברי אורח זרים לתוך אוהלו, ומתפלל למען אנשי סדום שהיו "רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַה' מְאֹֽד". אהבת אדם וזריעת צדקה הם בראש מעייניו של אברהם, והוא נבחר מפני שה' יודע שיצווה "אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" בקרב הארץ.

שמו של אבינו הראשון השתנה מאברם לאברהם, שכן הוא הפך מאב-רם – שראשו במרומים, לאברהם – אב המון גויים, אדם שאינו מתרחק מן ההמון הסואן, אלא פועל למענו, חומל ונותן.

השליחים הגדולים שה' בחר לא עסקו רק בקניית דעת העולמות העליונים, כי אם גם ואף בעיקר בתיקון העולם הארצי, באדם ובחברה. גם נבחרינו צריכים להיות מי שראשיהם נעוצים ברעיונות גדולים, אך מסוגלים לתפקד באופן יעיל ופעיל להבאת רעיונות אלה לכלל יישום מעשי כאן ועכשיו.

(לך לך תשפ"ג)