מהי שמירת שבת בימינו? (ב)

זה קרה בסיומה של אחת ההרצאות שהעברתי בפני קהל מעורב – דתיים וחילוניים. דיברתי על החזון שלי ליצירת ברית ייעוד יהודית משותפת, לכל חלקי המגזר היהודי בארץ, על בסיס התפיסה שפיתחתי בספרי 'יהדות על הרצף'. בסוף ההרצאה ניגש אליי אחד המשתתפים, שהזדהה כחילוני ואמר לי שהחזון שלי אולי יפה, אבל הוא לא יכול לקחת בו חלק. כששאלתי אותו מדוע הוא אמר שהוא לא יכול להיחשב כשומר שבת. הוא לא הולך לבית הכנסת ובכל שבת בבוקר הוא יוצא לגינה ועובד בה.

שאלתי אותו: "מלבד הגינה, אתה עובד בעבודה הרגילה שלך בשבת?", והוא הגיב בשלילה. "אתה מקבל או שולח מיילים, עושה טלפונים, בנושא העבודה היומיומית שלך בשבת?", המשכתי לשאול,  ושוב הוא הגיב בשלילה: "מה פתאום. שבת היא יום המנוחה שלי. אני לא עובד במהלכה".

"אז מדוע אתה מגדיר את עצמך כמי שאינו שומר בכלל שבת, רק בגלל שאתה עובד בגינה בשבת בבוקר, ולא מגדיר את עצמך כשומר שבת, לפחות באופן חלקי, לאור העובדה שהשבת היא עבורך יום מנוחה ואינך עובד בה?". על תמיהתי זו כבר לא היתה לו תשובה.

ביחסי דתיים-חילוניים כיום, יש הנוטים להדגיש את השונה והמבדל. זה נובע מהפוליטיקה, מהתקשורת ובכלל מהשיח הציבורי היום. אנשים מרגישים צורך לבדל את עצמם ממגזרים אחרים בחברה היהודית-ישראלית. אבל למעשה, כשאנו מתבוננים בעומקם של דברים, מסתבר שיש למגזרים השונים הרבה מן המשותף, גם מבחינת המסורת והיהדות. אכן, אותו אדם שהגיב לי לא היה אדם דתי באופן שמקובל להבין כיום את המושג הזה. אבל כפי שהוכחתי לו – הוא שמר מרכיב מרכזי במסורת של השבת. הוא פשוט לא החשיב זאת כפעולה מסורתית-יהודית.

אפיזודה זו מעוררת אותנו לחשוב על פניה של שמירת שבת בימינו. כפי שראינו ברשימות הקודמות, פניה של השבת השתנו לאורך הדורות, בעקבות השתנות תנאי החיים מן המדבר אל החברה החקלאית ומשם של מקצוע המסחר שרווח בעם ישראל. מלאכות שבת האסורות נותרו בעינן, אבל המוקד ותשומת הלב השתנו. מהם, אם כן, פניה המייצגות של השבת היום?

מרכיב ראשוני אחד שנותר זהה לאורך כל הדורות, הוא העיקרון המכונן של השבת – לא לעבוד בה את עבודת היומיום אלא לנוח בה. מבחינה מהותית, אין זה משנה על איזו מלאכה מל"ט המלאכות אדם עובר כשהוא עובד בעבודתו, ממנה הוא מתפרנס. יכול להיות שהוא יעבור בעבודתו על איסורים קלים בלבד (כמו שימוש במחשב) ויכול להיות שהוא לא יעבור על שום איסור פורמלי. לענייננו זה לא משנה. עצם העובדה שהאדם ממשיך בשבת לעבוד בעבודתו היומיומית מחשיב אותו כמי שאינו שומר שבת. אין אצלו הבחנה בין ששת ימי המעשה ליום השביעי המקודש.

בין אם מדובר בחברה מדברית שעסקה רק בליקוט מן, בין אם מדובר בחברה חקלאית שעבדה לאורך השבוע בשדה, בין אם מדובר בחברה של סוחרים, הקונה, מוכרת ומעבירה סחורה מיד ליד, ובין אם מדובר בחברה מודרנית-טכנולוגית, היסוד המכונן של שמירת השבת הוא לנוח מעבודת היום יום. להפסיק לרדוף אחר הפרנסה ולתת לגוף וגם לנפש מנוחה – לעצמנו וגם לעובדים שלנו. אדם שעושה זאת, שומר באופן הבסיסי ביותר את השבת, ובוודאי שמקיים אותה מהבחינה הסוציאלית שלה. ומי שעושה זאת במסגרת העם היהודי ומתוקף המסורת היהודית, הרי שהוא בהחלט שומר שבת מבחינה מסורתית.

אך זהו רק רובד ראשוני של השבת. בשורת השבת כיום מנוחה הוטמעה לשמחתנו לא רק בחלקים רחבים בעם היהודי אלא בעולם המערבי כולו. אנשים לא עובדים היום בשבת וחלקם הגדול גם לא ביום ראשון. כיום, נראה שלנו, העם היהודי, דווקא יש ללמוד לא מעט מאומות העולם על מנוחת הגוף והנפש. ישראל היא אחת המדינות עם מספר שעות העבודה השבועי הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות (מקום 7 במדינות ה-OECD). לכן איננו יכולים להסתפק באי עבודה בשבת כביטוי לשמירת שבת.

אז מה כן? בכך נעסוק ברשימה הבאה.

(תולדות תשפ"ג)