הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
יצחק הבין שהצייד ואכילת הבשר נמצאים בראש מעייניו של עשיו, ולכן ראה לנכון לחבור אליו בדברים אלה
אהבת יצחק לעשיו איננה בהכרח עובדה מתמיהה. הקורא בפשט התורה יכול בהחלט להגיע למסקנה שעשיו היה בן יקר לאביו ובחור לעניין. אולם, בפרשנות חז"ל ובמסורת היהודית לדורותיה הפך הבן האדמוני לעשיו הרשע, ולכן יש מקום לתהייה: מה זאת, מה זאת אהבה זאת?! הייתכן שיצחק הצדיק יאהב ואף יבכר את בנו הרשע?
בעשרה ניסיונות ואף יותר ניסו הפרשנים להסביר את אהבת יצחק לעשיו. נציין בקצרה כמה מהם ונצביע על גישה אחת שרלבנטית מאוד לזמננו. חלק מההסברים מתבססים על הנימוק שמופיע בתורה לאהבה זו: "כִּי צַיִד בְּפִיו". לפי תרגום אונקלוס יש להבין את הפסוק כפשוטו, ולפיו אהבת יצחק נבעה מכך שהוא אכל מהצייד שהביא לו. עשיו סיפק את הצורך הקיומי הבסיסי ליצחק וקנה את לב אביו בדרך קלה ונקיה.
אחרים הסתמכו על הפסוק הנ"ל, ומתוך כך הפחיתו בערכה של אהבת יצחק. חזקוני סבר שאהבה זו הייתה רגעית, והתעוררה רק בעת שהיה הצייד בפיו, בניגוד לאהבת רבקה ליעקב שהייתה תמידית. רבי יצחק קארו הגדיר את אהבת יצחק כאהבה התלויה בדבר, במזון הערב. פרשנים אחדים הלכו בדרך המדרש לפיו המילים "כִּי צַיִד בְּפִיו" מתכוונות לפיו של עשיו ולא לפיו של יצחק, שכן "פיו של עשיו היה מלא רמאות" (תרגום יונתן), וכדברי רש"י: שהיה צד ומרמהו בדבריו".
פרשנים אחרים לא נצמדו למילים "כִּי צַיִד בְּפִיו". ר"ע ספורנו סבר שיצחק בוודאי אהב את יעקב, אלא שהוא אהב "גם את עשו", בעוד רבקה "הייתה אוהבת את יעקב לבדו". בגישה אחרת נקט אברבנאל ולפיה אהבת יצחק לעשיו נבעה ממעמדו ומתכונותיו. יצחק ידע שעשיו הוא בנו הבכור, ולכן ראהו כממשיך דרכו שראוי להיות בן טיפוחיו. תכונותיו של עשיו תרמו ותמכו בהערכת יצחק לבנו זה, שכן הוא הצטייר בעיני אביו כ"אמיץ לבו בגיבורים", וסיפורי הנועזות שלו בצייד ציידו וטיפחו תדמית של איש חייל.
גישה חדשה לאהבת יצחק מופיעה בזמננו. בעוד שבעבר דמותו של עשיו ייצגה את הטיפוס של הגוי האנטישמי והאלים, בדורות האחרונים היא נתפסת על-ידי רבים כמייצגת את האחר היהודי, את הבן שסוטה מהדרך. בהמשך לכך אהבת יצחק לעשיו עשויה לספק תשתית אידיאולוגית להשקפות ולדרכי התנהגות אל מול אתגרי החילון. בדרך זו נקט הראי"ה קוק כאשר הסביר שאהבת יצחק נבעה מכך שראה את הסגולה הפנימית של עשיו שעתידה עוד להתפתח ולצאת מהטוב הצפון בו (מדבר שור, דרוש כט). עשיו הפך היה אפוא לדגם לעיקרון שהרב קוק החיל על הציונות החילונית, שהייתה בעיניו גרועה ושלילית מצד חיצוניותה אך חיובית וטובה במהותה ובפנימיותה.
גישה זו הנחתה את הרב קוק גם כעיקרון חינוכי לגבי היחס שהורים צריכים להעניק לילדיהם שאינם הולכים בדרכם. באגרת שכתב לרבן ששאל בעצתו, אחרי שבנו חדל לשמור תורה ומצוות, יעץ לו הרב קוק "כמה שיש יכולת בידו יקרבם בסיוע לצרכי פרנסתם וצרכיהם המוכרחים" ותוך כדי הקשר שישמור האב עם בנו והתמיכה שיתמוך בו, תהיה לו אפשרות לנסות לקרבו (אג"ר, א, קלח).
בקשר תקין של הורה עם ילדיו שוררת כמובן אהבה אמתית ועמוקה שאינה משמשת אמצעי אלא היא טבעית ואיתנה מצד עצמה. אולם עזיבת דרך התורה גורמת במקרים רבים למתחים וליחסים עכורים בין הורים לילדיהם. במקרים אלה דברי הרב קוק עשויים לעודד הורים לשמר ולטפח יחסים טובים עם ילדם, וקובעים שעליהם דווקא לחזק את עבותות אהבתם.
בהמשך לדברים אלה ייתכן להסביר שכל ההתעסקות של יצחק בצייד שהביא לו בנו עשיו נבעה מרצונו להדק את הקשרים עימו סביב נושאי העניין שהעסיקו את עשיו. יצחק הבין שהצייד ואכילת הבשר נמצאים בראש מעייניו של עשיו, ולכן ראה לנכון לחבור אליו בדברים אלה, וכך למצוא מסילות בלבבו.
לפי שיטה זו, הרוצה להמשיך בדרכו של יצחק בזמננו, יחבור לבן שבמונדיאל מתעניין. הוא לא ירטון ויתריס כנגד מוקדי העניין של ילדיו, אלא ישתדל דווקא להצטרף אליהם לנושאים שמעניינים אותם, ייצור שיח משותף, ואף יצפה בכדורגל עם בנו גם אם זה לא ממש מעניינו. גם סבים וסבתות יכולים ליצור מסילות ללב נכדיהם, אם ישכילו להתחבר לתחומי התעניינותם. בדרך זו יש סיכוי רב שהדור הבוגר והדור הצעיר ילכו שניהם יחדיו.
(תולדות תשפ"ג)
