הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
המבחן האמיתי לקשר בין האחים הוא דווקא כאשר ההורים לא נמצאים בשטח בכדי לנהל ולנווט
כאשר יעקב חוזר לארץ ישראל פוקדות אותו צרות אישיות רבות. האונס של דינה, ומעשיהם של שמעון ולוי, מותה של דבורה המינקת, ופטירתה של רחל אשתו האהובה, ולבסוף מעשהו הנורא של ראובן. אולם, מנגד נחל יעקב הצלחה גדולה בשיקום יחסיו עם עשו. עדות לכך ניתן ללמוד ממעשה הקבורה של יצחק: "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו". תיאור דומה קיים גם בהקשר לפטירתו וקבורתו של אברהם: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה".
אברהם ויצחק זוכים לאריכות ימים. גם הבאתם לקבורה דומה. כל אחד הובא לקבורה על ידי שני בנים ששרר מתח ביניהם. אברהם נקבר על ידי יצחק וישמעאל, ויצחק נקבר על ידי יעקב ועשו. ביחס לקבורת אברהם הפסוק מקדים את יצחק לישמעאל- הבן הצעיר הוקדם לפני הבן הגדול. והסיבה לכך, שיצחק הוא היורש ובנה של שרה ולכן טבעי יהיה שיוזכר לפני ישמעאל בנה של הגר. אולם, בפסוקים המתארים את קבורתו של יצחק הוקדם עשו ליעקב. שניהם נולדו מרבקה ולכאורה לאחר שעשו מכר את הבכורה יעקב הוא הבכור, ומדוע הוקדם עשו ליעקב? מסביר הבכור שור:
"עשו ויעקב בניו: ובאברהם הוא אומר "יצחק וישמעאל", שאעפ"י שישמעאל גדול מיצחק, הוא היה מפילגש, אבל עשו גדול מיעקב לא היה מפילגש".
כלומר, על אף שיעקב קנה את הבכורה בכל זאת מבחינת הגיל עשו הוא הגדול. אולם, נראה שהרש"ר הירש הלך רחוק יותר וכך הוא כותב:
" עשו ויעקב בניו. … ואילו כאן הוא מקדים את עשו. דבר זה חוזר ומאשר כי יעקב לא זכה לכל רווח חומרי, לא מהבכורה ולא מהברכה אחרי מות יצחק הוא נתן לעשו את זכות הקדימה של הבכור".
לאמור, ההקדמה של עשו ליעקב מעידה, שהפיוס שהיה בין שני האחים הושלם עוד בחייו של יצחק. התאור התמציתי של קבורת יצחק מעיד על ההצלחה הגדולה של יעקב לפייס את עשו בכך שוויתר על הרווח החומרי. בכך הרוויח יעקב שעשו עוזב ארץ כנען עם משפחתו ורכושו מרצונו:
"וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו".
ומסביר הבכור שור: "כי ידע כי ברכת אברהם נתנה ליעקב ולזרעו, לירש את ארץ כנען, ונסתלק הימנה". לאמור, עזיבת הארץ לטובת יעקב היא הודאה מוחלטת של עשו בזכותו של יעקב על ארץ ישראל. הכתוב אף מדגיש "יעקב אחיו" שמזכיר את הבטחתו של עשו בעת הפיוס: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ". מריבות בין אחים מתרחשות, וככל שזה נעשה בגיל מבוגר קשה לגשר. יעקב הוכיח שפיוס יכול להתרחש גם במצבים קשים.
להורים יש נחת רוח כאשר הם רואים את ילדיהם הבוגרים בקשרי חברות, עוזרים אחד לשני ודואגים זה לזה. מבחינה הורית הם הגיעו למנוחה ולנחלה. המבחן האמיתי לקשר בין האחים הוא דווקא כאשר ההורים לא נמצאים בשטח בכדי לנהל ולנווט. זו הסיבה לשמחה אותה חש הורה, כאשר נודע לו על קשרים המתרקמים בין ילדיו הבוגרים, במיוחד כשהללו מתרחשים "מאחורי גבו" וללא מעורבותו. זו היתה נחת הרוח של יצחק לראות את הפיוס שהתרקם בין בניו יעקב ועשו, שסעדו אותו לפני פטירתו והביאו אותו לקבורה יחדיו.
(וישלח תשפ"ג)
