הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)"הבו לנו הלכה", קרא ביאליק במאמרו המפורסם 'הלכה ואגדה'. ביאליק הבין היטב את כוחה של ההלכה ואת תפקידה בחיים הרוחניים של קהילה ושל עם. הוא ידע שרעיונות ואידיאלים רוחניים ותרבותיים עשויים להיות חזקים ומשכנעים, אך בלא ריטואלים ומעשים שמטמיעים אותם בחיים הריאליים, הם עלולים להישחק בשגרת היומיום ובמיוחד לאורך ההיסטוריה. אתגרי החיים הפרטיים והציבוריים נוטים להשכיח אותם.
וזוהי תפקידה של ההלכה. ההלכה נועדה לממש רעיונות וערכים בעולם המעשה. היא נועדה לקשור את חייו של האדם באידיאלים שאמורים להנחות את חייו. ההלכה מעניקה לנו ריטואלים יומיים שאמורים להזכיר לנו את ייעודנו הרוחני (כך ברכות, תפילה, קריאת שמע ועוד). היא קובעת טקסים סביב לוח השנה היהודי כדי לחבר אותנו לזיכרון ההיסטורי, ולגבש את זהותנו הלאומית. היא ממסדת בחוקים את מערכות היחסים שבין האדם למשפחתו ובין האדם לחברה שבה הוא חי, כדי לשמור על שוויון וזכויות של כל בני האדם. היא מחייבת לכבד את הטבע ואת הבריאה ואוסרת להשחיתו, כדי להחדיר בנו את התודעה שאיננו הבעלים של העולם אלא נבראנו בדיוק כמותו, וכן הלאה. ההלכה מדברת אלינו במעשים, אך מאחוריהם עומדים רעיונות רוחניים ועקרונות מוסריים גבוהים.
מסופקני האם עם ישראל היה שורד את שנות הגלות הארוכות אלמלא היה דבק בעולמה של ההלכה. ההלכה אפשרה לעם ישראל לשמר את הזהות הפרטיקולרית שלו, גם בתקופות בהן היה נעדר מסגרת פוליטית ומדינית. היא הלכה איתו בכל מקום והזכירה לו את זהותו המיוחדת. אז אמנם, בחזרתנו אל הארץ והקמתה מחדש של המסגרת הלאומית, יש לערוך את השינויים הנדרשים כדי להתאים את ההלכה למציאות ימינו, אבל בשום אופן אין לוותר עליה. זו היתה טעותם של כל אלה שחשבו שהמסגרת הלאומית יכולה להוות תחליף להלכה היהודית. הם לא העריכו מספיק את כוחה וחשיבותה בחיי הרוח של העם היהודי.
מסיבה זו, אני מאמין בהלכה. אני לא רק מאמין בהכרחיותה לכינון חיי הרוח בעם ישראל ולשמירת הזהות היהודית, אלא אני גם מאמין שהיא יכולה להיות אטרקטיבית בעיני האדם המודרני. אם מציגים אותה בצורה נכונה, אם קושרים אותה לעולמות הרוח, אם חושפים את הרעיונות הגבוהים העומדים בתשתיתה, אנו מאמין שהיא יכולה להיות בעל כוח משיכה רב.
אני נוכח בכך לא פעם כשאני יושב עם זוגות "חופשיים" העומדים להינשא ומתכנן איתם את טקס חופתם. במפגש שלנו אינני מפליג לעולמות גבוהים. אני מדבר איתם רק על הטקס עצמו וההלכות המעצבות אותו. ושם, אנחנו מצליחים לראות כל כך הרבה יופי ומשמעות, עד שזה עושה להם חשק להתחתן.
וכך גם קורה כשאני מדבר עם ציבור שאיננו דתי, בהגדרה המקובלת, על השבת. כשאני חושף אותם למשמעות העמוקה של השבת ומדבר על האופן שבו ההלכה מעצבת עבורנו יום של התכנסות וזיכרון והתקדשות, פתאום השבת נראה כדבר אטרקטיבי. אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות פתאום מביעים עניין ב'שמירת שבת'.
השאלה היא רק כיצד אנו מציגים זאת. אם ההלכה מסתכמת בעבורנו בקיום פרטי פרטים של הוראות וחוקים, אז באמת היא יכולה להצטייר כעול מכביד ומעיק. אבל אם ההלכה תואר באור הרעיונות הגבוהים שעומדים בבסיסה, היא תיהפך לעניין מושך ואטרקטיבי. יתירה מכך, עלינו לחשוב היטב כיצד אנו מתאימים את המנגנון ההלכתי לתשתית הקיומית של האדם המודרני, האמון על ביקורת אישית, חופש מחשבה ואוטונומיות. תשתיות קיום אלה, כך אני מאמין, אינן זרות ומנוגדות לתורה, אלא להפך; הן מימוש מלא של היותנו ברואים ב'צלם א-לוהים'.
על המפעל הזה – התאמת עולם ההלכה לעולמו של האדם המודרני – אני כותב בימים אלה חיבור מקיף. מקצת הרעיונות והעקרונות הגלומים בו הבאתי ברשימות בשבועות האחרונים. אני מקווה שבאמצעותם חשפתי מעט את דרך החשיבה ההלכתית המנחה אותי ברשימות בעלון זה. מעתה אנו שבים לעיסוק שלנו בתכני ההלכה, תוך ניסיון להאיר אותם באור הרעיונות הגבוהים העומדים ביסודם.
(אחרי מות קדושים תשפ)
