נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)
העובדה, שעבור רבים הפכה התורה ל'דבר תורה', משקפת ריחוק בינה ובין זרם החיים הטבעי
אבות, ג', ג'
"רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה): 'כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם'. אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל): 'וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' '".
משנה זו "מתפרצת", מבחינתי, לדלת פתוחה ולנושא המעסיק משפחות רבות – שילובה של התורה בחיי היומיום שלנו ובפרט על שולחן השבת.
בספרו המרתק: "לנבוכי העולם החדש", מתייחס הרב אילעאי עופרן, פסיכולוג, רב קבוצת יבנה וראש המכינה הקדם צבאית "רוח השדה" לאתגרי החינוך הדתי במציאות חיים המשלבת מודרנה ומסורת אבות. וכך הוא כותב: "…העובדה, שעבור רבים בעולם המודרני, הפכה התורה ל'דבר תורה', משקפת את הניכור והריחוק שבין התורה ודבריה לבין זרם החיים הטבעי והפשוט. החובה המאולצת להנכיח את התורה באופן סינתטי באירועים שונים, מעידה למעשה שתורה זו חדלה מלהיות חלק מהחיים. ילדינו, תלמידינו וחניכינו ממהרים לזהות את הפער הזה ולהתנהג בהתאם. אם התורה אינה עוד מחולל זהות משמעותי, המחובר לליבת החיים הפועמת, לא ניתן להניחה כ"פרוטזה" בצד הגוף ולהתפלא על הנתק או על הדחיה" (עמ' 138).
בספרו, מציע הרב עופרן להטמיע את התורה בשטף החיים, כשירה וכשעשוע – כחוויה תרבותית חיה ותוססת, נוכחת, מוכרת ונעימה.
אם "נתרגם" דבריו למעשה ונצרפם לדברי רבי שמעון במשנה, הרי שאנו מודרכים לסעוד עם בורא עולם, ולא לקרוא לו להצטרף לשולחן האוכל, בשפה רפה או מתוך נימוס מתבקש, לאחר ששבענו ועפעפינו נעשו כבדים.
נוכחותו של הקב"ה בסעודה מתבטאת בהודיה עמוקה, על כך שאנו חיים ונמצאים יחד ושיש לנו בזכותו מזון. היא ניכרת גם בהתבוננות על העולם ועל מאורעות חיינו כזירות אפשריות לביטוי ערכים ותכונות הנקשרות עם הבורא ומהותו (אמת, צדק, חסד וכד') ומשתכללת והולכת בבניית חוויית קרבת אם ואחות לשכינה, כמשאלת חיים נחמן ביאליק בשירתו ("הכניסיני תחת כנפך"). זיכרון מתוק שמור אצלי, בהקשר זה, מארוחת ערב שבת בבית ילדותי. לאחר הברכה, משפרש מי שפרש לקריאה, נמזג תה חם, ואמי ואחיותיי נשארנו יחד, סביב השולחן, מספרות, מקשיבות, אוהבות וצוחקות.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(ויגש תשפ"ג)
