קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)
כאשר אנחנו חווים חוויה גדולה, שמסעירה את הנפש, אנחנו צריכים לעבד אותה
לאחר שיוסף נגלה לאחיו, רגע לפני שהם שבים לכנען להביא מצרימה את יעקב אביהם, הוא מורה להם "אל תרגזו בדרך". רבים ניסו להבין מדוע יוסף מורה להם שלא לרגוז דווקא כשנראה שהסיפור מגיע לסיומו בצורה מרגשת ואופטימית. רש"י בפירושו המפורסם אומר: "לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו".
לצד פירוש זה מביא רש"י שני פירושים נוספים שלכאורה נראים סותרים- "אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך, דבר אחר, אל תפסיעו פסיעה גסה ותכנסו בחמה לעיר".
הפירוש הראשון למעשה אומר לאחים, שעליהם להיות מרוכזים במטרה שיש להם מול העיניים ואין זה הזמן לדברי הלכה. הלכות מבררים בבית מדרש, שם יש אפשרות להתווכח, להציג דעות שונות, לפתוח ספרים, יש שם מקום לדיונים תיאורטיים ולא רק למעשים. ברגע שמקיימים דיון כזה, עשויים לשכוח את המטרה, להיפרד, ללכת בדרכים שונות. יוסף אומר לאחים- יהיה לכם מספיק זמן לדון על הדברים, עכשיו תתעסקו בהגעה יחד לכנען.
הפירוש השני אומר דבר הפוך- אל תפסיעו פסיעה גסה. מהי פסיעה גסה? הרב קוק בעין אי"ה (ברכות מ"ג ע"ב) מסביר שפסיעה גסה היא תנועה מבוהלת, הפוכה מתנועה גאה שהיא עקב בצד אגודל. למעשה, מי שהולך פסיעה גסה מתמקד במטרה בלבד ולא בדרך. לפי פירוש זה, יוסף מרגיע אותם לא למהר מדי וללכת בנחת.
אז כיצד האחים אמורים לפעול בדרכם ארצה? אני חושב שהתשובה משולבת. כאשר אנחנו חווים חוויה גדולה, שמסעירה את הנפש, שגורמת לנו לבהלה, לפחד או במקרה ההפוך להתרגשות ולשמחה, אנחנו צריכים לעבד אותה. אם נקפוץ ישר למשימה הבאה, נפסיד הרבה מהחוויה וגם מהלקחים שעלינו להפיק ממנה ועל כן עלינו להימנע מפסיעה גסה. יחד עם זאת, זה אינו הזמן ל"דבר הלכה", לא הזמן להסיח את הדעת, גם לא להתווכח. מיד אחרי החוויה הגיע השעה לעיבוד רגשי, לאחר שתגיעו בשלום, יגיע הזמן לעיבוד השכלי.
לאחר הצלחה או כישלון בעבודה יש שתי גישות נפוצות; האחת קופצת ישר בפסיעה גסה למשימה הבאה, השנייה, מחושבת יותר, יושבת, מעבדת, עושה תחקיר. הביטוי "אל תרגזו בדרך" מכווין לדרך שלישית, קודם נעבד את החוויה- אפשר לחגוג יחד, אפשר להתאבל יחד, לתת לרגש מקום. רק לאחר מכן נגיע לשלב האתגרים והתחקירים, שלווים יותר ומגובשים יותר.
(ויגש תשפ"ג)
