לוגותרפיה

תגובה יוצאת דופן הגיב יוסף בהתגלותו לאחיו. לא כעס ולא מרמור, לא נקמה ולא שמחה לאיד, כי אם השלמה ונקיטת עמדה קיומית, אודות שליחותו בעולם:

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית, מ"ה, ד'-ה').

לוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות) הינה גישה טיפולית שפיתח הנוירולוג והפסיכיאטר שורד השואה, פרופ’ ויקטור פראנקל, מחבר רב-המכר העולמי “האדם מחפש משמעות”. הגישה ממוקדת בטיפוח הגרעין הבריא באדם וביכולת האנושית למצוא משמעות בכל מצב ולצמוח אל מול נסיבות החיים המאתגרות, תוך מכוונוּת כלפי העתיד.

אליבא דפראנקל לכל אדם יש יעוד, משימה שעליו להגשים, ולא ניתן להחליפו. "אם יש בכלל טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל", כך אמר. "גם בתנאים הקשים ביותר של חוסר חירות, שמורה לאדם החירות הבסיסית: 'לבחור את עמדתו' הנפשית ולעשות מעשה".

"בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים יום-יום ושעה-שעה (מה תפקידנו?). ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה" (מתוך: "האדם מחפש משמעות").

ובמעבר לפרשתנו: סבל רב סבל יוסף מידי אחיו ובעקבות מכירתו, ועם זאת הוא לא נשבר, אלא העניק לניסיונותיו משמעות ונקט עמדה בנוגע לנסיבות חייו. בבחירה מודעת תפש המשנה למלך את עצמו – כצינור וככלי לביטוי דבר ה' ("הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים, סַפְּרוּ-נָא לִי."), ואת אחיו – לא כמבקשי רעתו, אלא כממלאי תפקיד בהגשמת תכנית אלוקית שתכליתה הצלת בית יעקב מרעב – באמצעותו: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם… וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה… וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם".

מדי יום אני פוגשת באנשים המתמודדים עם סבל. לא אחת לִבי נקרע לנוכח אתגרי חייהם. ובאופן מופלא ונִסי ממש, בתום עיבוד משותף של מאפייני המציאות, של משאביהם הפיסיים והרגשיים ושל עמדותיהם הנפשיות כלפי המצב, רבים מביניהם – הורים, ילדים, בני זוג וחברים, נֵעוֹרים ומחליטים מבעד לדמעות, שכיוסף וגם כיהודה (וַיִּגַּשׁ), שומה עליהם לגשת ולמלא בזקיפות קומה, את שליחותם הייחודית. (ויגש תשפ)