הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
מהפך מהיר ודרמטי מאין כמוהו עבר משה רבנו כשהתגלה אליו ה' מתוך הסנה. ברגע אחד קצר הוא הפך מרועה צאן פשוט לנביא ה' ושליחו לגאולת ישראל. למרות ההבדל העצום בין משה וביננו, ובין ההתגלות א-לוהית לכל התרחשות שאצלנו, אפשר, לדעתי, ללמוד מכאן לתהליכי שינוי שמתבצעים בחיינו.
המהפך בחיי משה התבצע אמנם במהירות הבזק, אך בכל זאת ניתן למצוא בהתגלות בסנה תהליך הדרגתי ורב-שלבים, ואלה נחוצים בכל שינוי משמעותי שעושים בחיים.
א. סקרנות: כאשר רואה משה את "הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל", הוא לא ממשיך בשגרת עבודתו, אלא אומר: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה". אלמלא הייתה למשה סקרנות ופתיחות הוא לא היה סר לראות, וסיפור הסנה שלא אוכל, היה מסתיים עוד בטרם הוחל.
ב. הקשבה: כאשר קרא ה' למשה מתוך הסנה: "מֹשֶׁה מֹשֶׁה", הרועה, שמעולם לא שמע את קול ה', לא ברח מפניו, כמו אדם הראשון שמיהר להתחבא, ולא חיפש מי האיש שנמצא בסביבה וקורא בשמו, כמו שמואל הנער. הוא זיהה את הקריאה והיטה לה אוזן קשובה. כדי לשנות ולהתקדם יש להקשיב לקולות ולזהות סימנים שקוראים לערוך שינויים בחיים.
ג. היענות: "וַיֹּאמֶר: 'הִנֵּנִי'". לא די בהקשבה, צריך גם אומץ להיענות לקריאה. כשאדם מתמהמה וחושש לשנות הוא עלול להחמיץ הרבה הזדמנויות. כך לוט השתהה כי היה מקובע, "וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ"– כמו היה כבול בשלשלת, כפי ההטעמה. ללוט היו מלאכים שמשכו אותו בחזקה, אך לא פעם קורה שאנשים מפספסים את המומנטום לבצע שינוי בגלל הססנות מיותרת. ההכרזה "הִנֵּנִי" שנאמרה על ידי משה, זהה לזו של אברהם בעקדה: "הִנֵּנִי" לכהונה ולמלכות (שמ"ר, ב, ז), הנני מוכן ומזומן לכל משימה ואתגר שאדרש.
ד. השלת העבר: לאחר שמשה הצהיר "הִנֵּנִי", פוקד עליו ה': "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ". בשביל לחולל שינוי צריך אדם להסיר מעליו את משקעי העבר ולהיפטר מבוץ מיותר. משה עובר מחולות המדבר לעמידה מול מלך אכזר, מטיפול בכבשים לדאגה לאנשים, וכל חייו עומדים להשתנות. בכל במעבר לדרך חדשה צריך אדם להיות מסוגל להתנתק מהרגלי עבר, להשיל את נעלי הדרכים בהן כבר צעד, ולבצע אתחול מחדש, תודעתי ומעשי כאחד.
ה. זהירות: לאחר שה' מזדהה בפני משה ואומר לו: "אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ", משה נוקט בצעדי זהירות: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו". יש להסתרה סיבה ייחודית והיא התגלות ה', שכן היה "יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים", אבל עיקרון הזהירות תקף תמיד: דרך חדשה עלולה לסנוור או לשרוף כאש, ולכן העובר ממקום חשוך למואר צריך להיחשף אליה בזהירות.
ו. בדיקת התאמה: לאחר שמשה שומע את השליחות הכבירה שה' מטיל עליו, הוא שואל "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ…?" הוא יודע שמדובר בהצלת העם והבאת צדק וחרות לעולם, ולכאורה עליו לסמוך על הבחירה של בורא עולם, אך בכל זאת מרגיש משה שעליו לבדוק התאמה. הוא מלמדנו לדורות שלפני שאנו לוקחים משימה חדשה עלינו לברר: האם אני מתאים וראוי? האם המשימה אינה גדולה עלי? האם העובדה שהצלחתי כיו"ר ועד, מבטיחה שאעשה חייל גם כשר בממשלה?! אדם שניחן במידה סבירה של ענווה, לא לוקח כמובן מאליו כל תפקיד או משימה מפתה.
ז. גיבוש המשימה: משה משתכנע לצאת לשליחות, ומבקש מה' הוראות פעולה: "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… מָה אֹמַר אֲלֵהֶם". אחרי שבעיית "מִי אָנֹכִי" נפתרה, מגיע השלב של "הִנֵּה אָנֹכִי". עתה על משה לברר שיש לו תשובות לשאלות העם ומענה לבעיות עתידיות. לפני יציאה לדרך חדשה יש לתת את הדעת על קשיים וכשלים שאורבים בפינה, ולגבש דרכי ביצוע כדי להתקדם בצעידה בטוחה.
משה ביצע תפנית מדהימה בפתאומיות ובמהירות עצומה, אולם גם הוא עבר את כל השלבים החיוניים. כל אדם הרוצה לבצע שינוי בחייו צריך לדעת ששינויים משמעותיים מחייבים בדיקה והכנה, אומץ והתנתקות, זהירות ותכנון. כל שינוי משמעותי הוא תהליך, שיש לעשותו בשום שכל, ועליו לכלול את השלבים הדרושים כדי שיעמוד על יסודות בריאים ואיתנים.
(שמות תשפ"ג)
