השתלת לב שניטל מ'תורם' – רצח?

כשהחלו הניסיונות הראשונים של השתלת לב מאדם לאדם הפוסקים הסכימו פה אחד לאיסור והחשיבו את נטילת הלב מה"תורם" כפעולת רציחה כפולה

השתלת לב מלאכותי ללא פתיחת עצם החזה נעשתה בבית החולים רמב"ם בחיפה. עד לאחרונה היה צורך בפתיחת עצם החזה על מנת להשתיל מכשיר שמחליף את הלב, וכעת ניתן לבצע את הפרוצדורה ללא חיתוך העצם.

בתחילת פרשת שמות התורה מספרת: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (א' ח'). חכמים נחלקו בפירוש  "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ". חד אמר, חדש ממש, וחד אמר, "שנתחדשו גזירותיו" (עירובין נ"ג ע"א). כך או כך יחסו לבני ישראל השתנה לרעה. לידתו של משה מתוארת על רקע גזירתו של פרעה שהחליט להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית, שנתפסה בעיניו כמאיימת על העם המצרי. משה נולד בצל גזרת פרעה, וניצל כנגד כל הסיכויים. משה נשלח לעמוד מול פרעה ולצוות אותו שישלח מארצו את בני ישראל. לשם כך ד' צייד את משה באותות ובנסים, שאמורים לשכנע את פרעה בחשיבות ההיענות לבקשותיו (שמות ד' כ"א). אך מסתבר כי אלה לא יסייעו בידו בשליחותו, שכן ד' לא יאפשר לפרעה להתרשם מהאותות שראה. אדרבה, האותות יגבירו את עקשנותו והוא יסרב לשחרר את בני ישראל, "ואני אחזק את לבו, ולא ישלח את העם" (שם). התנהגותו של פרעה תגרור אחריה עונש, שבתורו יגרור המשך התעלמות ממשה, ולאחריה עונש חמור יותר, עד לשיא — יציאת מצרים.

במצרים, הקדמונים עשו הרבה מאוד כדי לחמוק מהחידלון, ובשביל זה – צריך לנצח את הריקבון, וזאת על ידי פעולת החניטה. הנצי"ב ביאר מדוע יוסף חנט את אביו. לדעתו, כיוון שהקפיד יעקב שלא יהא נקבר במצרים, ועל כן חשש יוסף שמא יתקלקל אביו בשכבו על המיטה זמן רב (הרחב דבר בראשית נ' פס' כ"ו). כמו כן נחלקו מי היו החונטים, האם הרופאים כמשתמע מהפסוק, או השבטים כפי שפירש רבינו בחיי לפי הוראות הרופאים "ויחנטו' – שצוו לעשות כן כי בקיאים בחכמת הטבע, לא שיגעו הרופאים בגופו" (שם, ב').

לפי האמונה המצרית הקדומה הלב נחשב למקום התבונה והרגש, והיה קריטי ביותר לעולם המתים. בתהליך חניטה שלם שימרו את הלב והחזירו אותו למקומו, כדי שיעמוד בעולם הבא למשפט. הביטוי 'הכבדת הלב' נדיר בתורה, בתפיסה המצרית הותירו את הלב בתוך הגוף שזהו משכן האלוהים, באמצעותו ידבר עם האדם. משקל הלב הוא שיכריע האם יעבור לעולם הבא או לא, ככל שהלב כבד יותר הוא מלא בחטאים, ועל פי כללי הטקס ישנם גם מאזניים, וזו גם משמעות הביטוי להכביד את לב פרעה שהוא לעג למצרים, שהם לשיטתם חייבים בדין.

במהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 שונו מספר דברים במשאבה כדי שגודלה יהיה צורת ביצית שתתאים לחזה האדם.  כתוצאה מהשתלת הלב המלאכותי התעוררו שאלות אתיות. כגון, הגדרת מוות, התייחסות לטיפול רפואי כזכות, וההחלטה מי יקבל את הטיפול הנדיר.

כשהחלו הניסיונות הראשונים של השתלת לב מאדם לאדם הפוסקים אשר לפניהם הועלתה אז שאלה זו הסכימו פה אחד לאיסור והחשיבו את נטילת הלב מה"תורם" כפעולת רציחה כפולה, כך פסק הרב משה פיינשטיין "כי שתילת הלב שהתחילו הרופאים לעשות בזמן האחרון היא רציחת שתי נפשות ממש…" (שו"ת אגרות משה, יו"ד, חלק שני, סי' קע"ד).

בהמשך, כאשר החלה להתפתח השתלת לבבות מלאכותיים או לבבות בעלי חיים (בבון), בהם אין כמובן "תורם", ולכן ברור שאין איסור רציחה בעצם השגת הלב, התמקד הדיון בשאלה האם תוחלת החיים של המקבל עולה בעקבות השתלת לב אדם או בעקבות השתלת לב מלאכותי, האם אז אין לכאורה איסור רציחה בהחלפת הלב?

הרב אליעזר וולדינברג טען שאסור להחליף את הלב המקורי של האדם בכל תחליף אחר, כיוון שכל תחליף ללב המקורי אינו מבטל את מצב הטריפות שהיה קיים בעת ניתוק הלב המקורי. דבריו מבוססים על שיטות הראשונים הקובעים שבהפיכת אדם "שלם" לטריפה מתבצעת פעולת רציחה (שו"ת ציץ אליעזר, ח"י, סי' כ"ה, כ"ה).

הלכה למעשה פסק הרב שלמה זלמן אויערבך 'שלא כדעת זו של הציץ אליעזר, והכריע שאם מושתל לב מלאכותי יאריך ימים יותר מאשר עם לבו הטבעי, אזי מותר להשתיל לב כזה.

עוד מבואר בראשונים שאין להביא ראיה מטריפות בבעלי-חיים לטריפות באדם, ובמיוחד לדעת הרמב"ם שתנאי הכרחי להגדרת טריפות באדם הוא הקביעה הרפואית שאינו יכול להמשיך לחיות. לכן, מסתבר שאין איסור בעצם החלפת לב טבעי בלב אחר אם ההחלפה איננה מקצרת החיים אלא אף מאריכה אותם. (המעין כ"ה, ג', (תחילת עמ' 34, ובנשמת אברהם על שו"ע יו"ד, סי' קנ"ה סק"ב, 1).

(שמות תשפ"ג)