הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
אנו חייבים לשאול את עצמנו לא רק האם הדבר נאמן להלכה או לחוק, כי אם גם האם המעשה הזה מוסרי
שלוש המכות הראשונות – דם צפרדע וכינים, לא נעשו בידי משה רבנו. התורה מדגישה בשלושתן כי אהרון הכהן הוא שעשה את המכות: "ויאמר ה' אל משה: אמר אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקווה מימיהם, ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים"; "ויט אהרון את ידו על מימי מצרים, ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים"; "ויעשו כן, ויט אהרון את ידו במטהו ויך את עפר הארץ, ותהי הכנם באדם ובבהמה…". מדרש האגדה המובא בדברי רש"י, מבאר את הסיבה לכך: "…לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן"; "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול – ולקה על ידי אהרן".
אין איסור חוקי או הלכתי להשיב רעה תחת טובה. לא ניתן לכפות על משה רבינו שלא לפגוע ביאור או בעפר אם הדבר משרת את מכות מצרים. ואף על פי כן, הקב"ה הקפיד שאירוע זה לא יתרחש, ושאת המכות האלה יבצע אהרון הכהן. במעשה זה הוטבעה אפוא החובה המוסרית להשיב טובה תחת טובה, ולהכיר בכך כי קיימת קטגוריה נוספת על פני הקטגוריה החוקית – זו המוסרית, העוסקת במידות הטובות.
על אף הטיעון שהמוסר אינו יכול להוות בסיס להדרכת ההתנהגות, כיוון שהוא שונה ממקום למקום ומהקשר תרבותי אחד להקשר אחר – אנו מכירים ביסודות יציבים וקבועים של המוסר, שאינם תלויים בזמן ובמקום, והם מהווים התחייבות משל עצמו. החובה לנהוג כראוי כלפי מי שעשה לנו עצמנו טובה היא מימוש מדויק של עיקרון מוסרי מעין זה. קיומו מלמד אותנו כי העובדה שמשהו אינו אסור על פי ההלכה, או אינו אסור על פי חוק, אינו הופך אותו לדבר מה מוסרי, או למידה ראויה לנהוג בה. אפילו אבן הפינה של המוסר והתורה כדברי הלל הזקן – מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – שהוא הבסיס המובהק של המעשה המוסרי, אינו דבר הלכה. כאשר אדם חס ושלום עושה לחבירו מה ששנוא עליו הוא אינו עובר על הלכה כלשהי ואף לא מפר חוק כלשהו. הדבר כמובן אינו מלמד שהוא עושה מעשה ראוי. להפך, הדבר מלמד על חולשתו של החוק ושל ההלכה לאסוף לתוכם את המרחב הגדול של התביעות המוסריות, ואת העובדה שאנו מחויבים גם למה שהוא מחוץ להם, אפילו אם הדברים קשים מאוד להגדרה.
הדברים דומים מאוד גם למשפטיזציה של הדיון הציבורי. יש ברכה גדולה מאוד בהלכה, במשפט ובחוק, ודרך חז"ל שקבעו שחכם עדיף מנביא לימד אותנו הרב קוק את חיוניות הקביעות המשפטיות וההלכתיות. אולם, אסור לנו להשתעבד להן, ואנו חייבים לשאול את עצמנו לא רק האם הדבר נאמן להלכה או לחוק, כי אם גם האם המעשה הזה מוסרי, הוגן, ועומד בתביעות העמוקות של עשיית הישר והטוב.
(וארא תשפ"ג)
