בדיקת ד.נ.א תקפה הלכתית?

שאלת השימוש בבדיקת הדנ"א נוגעת לעניינים הלכתיים מרובים. מיד לאחר אסון מגדלי התאומים, שמונה גברים נעדרו ונשותיהם היו זקוקות להיתר מעגינותן

פרשת השבוע קרויה על שמו של יתרו, כהן מדין וחותנו של משה רבנו (שמות, י"ח, א') שבשלב מסוים החליט להצטרף לעם היהודי. חכמינו עסקו בשאלה מדוע מיקמה התורה את סיפור הגעתו, "סיפורו האישי", בתווך שבין שתי פרשיות משמעותיות ביותר לכלל, יציאת מצרים ומעמד הר-סיני. וגם מבחינה כרונולוגית – יתרו הגיע לפני מעמד הר-סיני, ואז לכל הפחות מבחינה כרונולוגית מיקום הסיפור מדויק או שמא לאחריו? אזי לא רק עניינית אלא גם כרונולוגית אין זה מקומו (מכילתא, זבחים דף קט"ז ע"א). יתכן ותשובה לשאלה זו קשורה בעובדה שיתרו, כמו כל עם ישראל, התגייר במעמד הר-סיני.

על הפסוק המתאר את הגעתו של יתרו "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ד' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם" (שם, י"ח, ט') רש"י, בתחילת פירושו כותב שמשמעותה של המילה 'ויחד' – "וישמח". אולם, מיד לאחר מכן מביא בשם המדרש, "ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים, היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה" (סנהדרין צ"ד ע"א). כלומר, שאומרים אנשים, גר עד עשרה דורות, לא תבזה גוי בפניו. עובדת גירותו של יתרו יצרה אצלו רגשות מעורבים הן ברובד האישי והן ברובד הלאומי. לעומתו, רב דרש מן הפסוק "וַיִּחַדְּ יתרו", "שהעביר חרב חדה על בשרו" (סנהדרין צד ע"א), ופירש רש"י, "שמל את עצמו ונתגייר" (שם). כך גם מובא במקורות נוספים ש"נתגייר") זבחים קט"ז ע"א).

ללא מעט אירועים לאורך ההיסטוריה של העם היהודי יש השפעות דמוגרפיות מרחיקות לכת. גיור מחייב שלושה דברים "מילה וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים… וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה… וקרבן, שנאמר, "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות…" (הל' איסורי ביאה פי"ג הל' א'-ד'). וממשיך הרמב"ם וכותב, "וכן לדורות כשירצה העכו"ם להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן.." (שם). בברייתא מובא "גר שבא להתגייר בזמן הזה…ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות… ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו" (יבמות מ"ז ע"א). הרב צבי שכטר התקשה, היכן היה בית הדין במעמד הר סיני? כיצד יכול היה הגיור במעמד הר סיני להיות תקף ללא בית דין, ומן הצד השני, כיצד יכולה ההלכה לדרוש היום מרכיב בגירות שהדגם של סיני מראה שאינו נצרך? הרב שכטר מציע שתפקיד בית הדין בגיור הוא לייצג – ואף להזמין – את השראת השכינה. בהר סיני כרת הקב"ה ברית עם עם ישראל באופן ישיר וללא מתווכים, "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר" (דברים ה', ד'). בדומה לכך, כל גיור עתידי הוא לא רק פעולה אישית של התחייבות, אלא כריתת ברית בין שני צדדים. מן הצד האחד ניצב הבא להתגייר, ומן הצד השני נמצא בית הדין, אותו מלווה השכינה.

על מנת שמחקר יוכל להוכיח שרצף גנטי מיטוכונדריאלי יהיה סימן מובהק ליהדות, יש צורך שהמחקר ייעשה על כמות גדולה מאוד של אנשים, ושתוצאות המחקר יראו שהרצף הגנטי המדובר נדיר מאוד מאוד בקרב גויים.

שאלת השימוש בבדיקת הדנ"א נוגעת לעניינים הלכתיים מרובים. מיד לאחר אסון מגדלי התאומים, שמונה גברים נעדרו ונשותיהם היו זקוקות להיתר מעגינותן. עצמותיהם של ארבעה נבדקו בבדיקת הדנ"א. על סמך בדיקה זו, התיר הרב זלמן נחמיה גולדברג את הנשים מעיגונן. הרב ראה בבדיקה זו 'סימן מובהק' (שו"ע אבה"ע סי' י"ז סעי' כ"ד) – אינדיקציה הנחשבת כטובה ביותר וסופית, כסימן הפרצוף המבוסס על ההנחה שהפרצופים אינם דומים זה לזה.

וכי נבדקו כל בני האדם בעולם שאינם דומים זה לזה, שואל הרב גולדברג? וכיוון שעל סמך דברי המומחים סיכוי ההתאמה הוא אחד למיליון, הרי שצריך לבדוק מיליון בני אדם כדי לוודא אם קיימת התאמה. חוכמה זו היא שגם הטביעה את הדנ"א שיש לכל איש ואיש בצורה שונה מאשר לשאר אנשי העולם ('קול הצבי' קובץ חידושי תורה, מסכת יבמות). רוב הפוסקים אינם רואים בבדיקה זו אלא 'סימן בינוני' שלא ניתן להסתפק בו בכדי להתיר אישה מעיגונה, ('תחומין' כרך כ"א, תשס"א עמ' 121 'זיהוי הלכתי על פי הדנ"א).

במאמר שפרסמו הרבנים כרמל וארנרייך מכולל 'ארץ חמדה' הם הראו כי ניתן להסתייע בבדיקת הדנ"א לסייע ולאפשר לעולים חדשים מברית המועצות לשעבר, אשר לא הצליחו להוכיח את יהדותם וחפצים בכך, ואשר יבחרו לערוך בדיקת דם של דנ"א מיטוכונדרי במעבדה מהימנה ומוסמכת לעניין זה, לנסות ולהוכיח את יהדותם בדרך זו, על פי רצונם ובחירתם החופשית. מכיוון שגם אם הבדיקה לא תוכיח את יהדותו, הנבדק לא ייפגע מכך, שכן היא גם לא קובעת העדר יהדות לנבדק, רק אינה קובעת שהוא כן יהודי (אסיא ק"ה -ק"ו, כרך כ"ז, א'-ב').

(יתרו תשפ"ג)