התורה מזכירה לנו שלצד התחרות המייצרת יחסי יריבות, צריך לשמור על הגינות בסיסית
בפרשת משפטים מופיעים צמד פסוקים: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".
מתוארות פה שתי מצוות: הראשונה היא השבת אבידה והשנייה, כלשונו של ספר החינוך, היא "להסיר המשא מעל הבהמה שיגעה במשאה בדרך". מצוות אלו מופיעות לראשונה פה ובפעם השנייה בפרשת כי תצא. ההבדל המרכזי בין הפרשיות היא בתיאור האדם לו אנו צריכים לסייע. בעוד בכי-תצא מדובר ב"אחיך" כאן מדובר על "אויבך" ו"שנאך".
ההסבר הפשוט שיכול לתת מענה להבדלים בין הפרשיות הוא שאנחנו מצווים לעזור לכולם- מאח ועד שונא. אם כן, מדוע לא מתואר כי עלינו לעזור לכל אדם? מה מוסיף לנו הדיוק המתייחס לשונא או לאח?
לכולנו ברור, ואנו לא צריכים פרשנים שיסבירו לנו, שכאשר התורה מצווה לעזור לאח, הכוונה אינה לאח הביולוגי מאב או מאם, אלא לכל איש ישראל. ההבנה הזאת יכולה להשליך גם על המושג "שונא", הכוונה היא לאו דווקא לשונא או לאויב ממש.
כדי להסביר את העניין, נחשוב על עולם העבודה. בעבודה אנחנו מוקפים ב"אחים", חברי צוות שכאשר אני עוזר להם, אני למעשה עוזר למטרות המשותפות של הצוות ובכך עוזר גם לעצמי. לצד זאת, יש לנו שונאים. אני לא צריך לשנוא אותם ברמה האישית, אבל אני בהחלט יכול להרגיש שאם אעזור להם, אפסיד. זו יכולה להיות מחלקה אחרת שמתחרה איתנו על משאבים או אדם שנמצא איתי בתחרות על תפקיד.
ההשוואה בין הפסוקים בדברים לפסוקים בשמות יכולה ללמד אותנו על המקום הנפשי שאנו צריכים לשאוף אליו כאשר אנו באים לעזור לאדם אחר. לא רק שעליי לעזור למתחרה או ליריב, עליי לעשות זאת כאילו יש לי אינטרס ממשי לעזור לו. למרות המטרות המנוגדות, כאשר החמור (או המכונית או המחשב) נופל, עליי לעזור כאילו המטרה שלנו משותפת.
התורה למעשה מבינה שיש מציאות בעולם של אויבים ושונאים. היא לא מצווה עלינו להפסיק להתחרות, אלא מניחה מראש שזה המצב הקיים. התחרות בין צוותים ומחלקות (ורשויות) שונות, האינטרסים המנוגדים בין ארגונים שונים, הם לא פעם עניין בריא ונצרך. התורה מזכירה לנו שלצד התחרות המייצרת יחסי יריבות, צריך לשמור על הגינות בסיסית. נורמות שאומרות שכאשר המתחרה נופל, יש להושיט לו יד. נורמות אלו משאירות את התחרות במקום בריא והוגן. כאשר שני הצדדים ינהגו בצורה זו, נגיע למצב שרמה כזו של סיוע, תהפוך להיות אינטרס משותף.
(משפטים תשפ"ג)