הרב אבינדב אבוקרט (רב קהילת אברהם יגל, גבעת שמואל)מגדל בבל היה מאז ומתמיד מקור לפרשנויות רבות ומגוונות, בפרט בשל תגובת הקב"ה החושש לכאורה מהשלכותיו של המגדל ההולך ונבנה. בולט פירושו של המלבי"ם הנוגע לחיי החברה המודרנית וללבטיה וכך הוא מתאר [בראשית יא א-ב] את הלך הרוח שהוביל לבנית המגדל: "עד העת ההיא חיו חיי המשפחה בהשקט ובטח, ולא רבו הצרכים והקנינים כל כך, וענייניהם היו מועטים ושווים… אז עלה בלב הדור החדש לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה… רצו להתיישב ולכונן ממלכה גדולה ולחיות חיי המדינים ומלך בראשם מושל ממשל רב".
המלבי"ם [בראשית ד כג] מחדש שאין זו הפעם הראשונה שבה האנושות חפצה בריבוי הקניינים וברצון לחיות חיים מדיניים על חשבון ערכי האחדות ונימוסי ההנהגה החברתית. כבר בימי קין ובניו תופעה זו התפרצה בקרב האנושות וכבר אז הזהירה התורה מהשלכותיה: "שהגם שקין יסד עיר וקבוץ מדיני ותקן נמוסים להנהגת החברה, בכל זאת אם לא התבונה תתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם לא יועילו הנמוסים…".
חיי המשפחה אינם מסתכמים רק בתא המשפחתי אלא ברגשות האחווה ואהבת הזולת, שמהווים ניגוד מוחלט לשאיפה הבלתי פוסקת לממון ולרכוש פרטי. שפה אחת ואחדות הדעה והמחשבה אינן רק לשון זהה אלא מעלה חשובה השואפת לרכוש משותף ולאינטרסים דומים. כך אנו מוצאים בתיאור האברבנאל [בראשית יא]- "כי לא היה לאדם פרטי נחלה ולא דבר אחר פרטי לשימושו כי הכל היה אחד כולל ושווה לכולם כמו הלשון. ואמנם כשנטו לחידוש המלאכות בבניין העיר והמגדל הסירו עצמן מן האחווה ונעשו הקניינים והנחלות פרטיות ובאו לידי חלוף ויחוד מתוך חמדתם לקחת וליחס כל אחד לעצמו דברים מיוחדים ולומר שלי שלי ושלך שלך עד שמפני זה נפרדו איש מאחיו".
כשמבינים שהשאיפות הכלכליות והחומריות באות על חשבון האנושיות הבסיסית ואהבת הצדק, אפשר לקרוא מחדש את דבריו החריפים של המדרש [פרקי דרבי אליעזר כד] – "אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה".
ההתפתחות הטכנולוגית שמתוארת בין השיטין בפרשיות הראשונות של התורה לא לוותה בהתעלות מוסרית ורוחנית. האנושות בתחילת צעדיה התקדמה בפיתוחים חקלאיים, טכנולוגיים ואומנותיים- בנתה ערים, זרעה וגידלה בעלי חיים. אבל לא ידעה להתעלות מבחינה מוסרית, לשמור על רגשי האחווה הבסיסיים של מי שנולדו לאב אחד ולפעול כמי שהאחריות על המשכם של הדורות הבאים מונחת על כתפיהם. "..שעל יד ההתקדמות החומרית לא הייתה מורגשת התקדמות מוסרית. החמס היה שורר ובמעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים.. כל ההישגים בתרבות החומרית אינם שווים כלום בלי המידות הטובות בדרכי המוסר" [קאסוטו, 'מאדם עד נח' עמוד 130].
בניית מגדל בבל אינה רק מבנה ארכיטקטוני מפואר אלא אמירה המבקשת לקדש ולרומם את היכולות הטכנולוגיות. זו השקת הטלפון המתוחכם ביותר או תצוגת האופנה המפוארת שיש. ברגע שאירועים כאלו טומנים בחובם אובדן של חמלה או שכחת האחווה האנושית אין דבר מסוכן מכך לאובדנה של האנושות כולה. על אנשים כאלה ודומיהם התנבא הנביא [ירמיה כב יג-יד]- "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ: הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר". עיוות כזה של הדרך אינו יכול להימשך, הבורא בכבודו ובעצמו מוכרח להפיל את מגדל הקלפים הזה שכולו פאר טכנולוגי אבל יסודותיו בדמם של חלשים ובדמעות עשוקים.
זאת אחת האמירות הבולטות של תורת ישראל, כפי שניסח הרב קוק [שמונה קבצים א תצט]- "תורת ישראל מבארת, איך קיום העולם והמוסר האנושי הם תלויים זה בזה, וממילא מובן, ששכלול העולם בשכלול המוסר גם הוא קשור קשר של קיימא, זאת היא עיקר דעת א-להים הישראלית. חטא האדם קלקל בכללו את מוסרו עד שמלאה הארץ חמס, השחית את דרכו, הרע את יצר מחשבות לבו. העולם מתקומם עליו, יורד מבול ומוחה את היקום כולו. שורש האדם הנשאר מתחזק בישרו, היושר מתאמץ בקישורו עם א-להים, עומד ומעלה עולות לד'. העולם מתבסס, והברית נכרתת על קיומו עוד כל ימי הארץ".
