קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)
חכמת לב קשורה במקומות עמוקים שמביאים אותנו לאמונה פנימית חזקה
בפרשת ויקהל, חוזרים וממנים את בצלאל לבניית המשכן. מה היה ייחודי בדמותו של בצלאל? לפי הפסוקים "ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה בינה ודעת ובכל מלאכה… מילא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם". הרש"ר הירש מפרש כי בניית המשכן לא הייתה רק עשיה חיצונית, לכל אחד מחלקי הבית הייתה גם משמעות סימבולית. הרעיונות המתבטאים במשכן ובכל חלקיו צריכים להיות על לב העושים את המלאכה בשעת העשייה. כישרון לבדו לא מספיק למלאכה זו.
כיום, במקומות עבודה רבים לא מחפשים "עוד עובד", אלא אדם שיהיה "טאלנט", ייחודי. כשאנחנו מפתחים קריירה ומנסים לשווק את עצמנו, אם כעצמאיים שנותנים שירות ואם כשכירים בראיון עבודה, מצופה מאיתנו להראות את הנקודות החזקות שלנו, בהן אנו בולטים בצורה ייחודית מהשאר.
ניתן לראות את התופעה גם בתוכניות הריאלטי שמנסות למצוא את הכוכב, השף או הזמר המבטיח- הכישרון לעיתים הופך משני לסיפור האישי. הייתי רוצה להביא מחקר שיסביר לנו כיצד להיות טאלנטים, איך בשוק המלא באנשים רבים שעשו דרך דומה לשלנו, נוכל לבלוט מעבר לשאר. אבל גם כאן, מדובר בסיפור אישי ולכל אדם שהצליח יש את הסיפור והדרך הייחודית שלו. אין כללי אצבע, מלבד קצת מקריות, לפעמים יצירתיות ולרוב- השקעה (ממליץ בהקשר זה על ספרו המצוין של מלקולם גלדוול- מצוינים).
אני חושב שהפרשה שלנו מציעה דיוק מעניין לגבי מה הופך אדם מוכשר לייחודי, לטאלנט והוא הביטוי "חכמת לב". הייחודיות צריכה לבוא מאיתנו פנימה, מחיבור אמיתי ועמוק לדבר אותו אנו עושים ומייצגים. כאשר אדם מוכשר בבישול מבשל כשבעיני רוחו הוא ממשיך את דרכה של אימו, הוא עשוי להוציא מנה ייחודית תחת ידו; שחקן שעבר משבר ישחק טוב יותר תפקיד דרמטי. חכמת לב קשורה במקומות עמוקים שמביאים אותנו לאמונה פנימית חזקה, חיבור אישי או תחושת שליחות.
משה אומר לבני ישראל "ראו" וממשיך "קרא אלוקים בשם בצלאל בן אורי". מדוע היה צריך לחזור על המינוי בעיני העם? הרמב"ן מזכיר שכאשר ממנים אדם על הציבור צריכים להימלך (כלומר, להתייעץ או לפחות לעדכן ולאשרר) בציבור. כך שלמעשה אנחנו לומדים שמלאכת המשכן דרשה: 1. כישרון. 2. חכמת לב. 3. הסכמה של הציבור כדי שבצלאל יבוא למלאכה בשליחות העם. הצגת בצלאל בפני הציבור באה ללמד אותנו דבר נוסף. המנהל ואפילו האדם עצמו, לא תמיד יידעו האם העבודה נעשית מתוך חכמת לב. לעומת זאת, הלקוחות, הם בדרך כלל ירגישו.
(ויקהל פקודי תשפ"ג)
