הכל שאלה של שליטה

השבוע פורסם מדד האושר העולמי לשנת 2023. באופן מפתיע למדי המדד מראה זינוק משמעותי של ישראל במדד מהמקום התשיעי לרביעי (המדד מתייחס לתקופה שבין השנים 2020-2022). מומחים מסבירים שהכלכלה החזקה שיש בישראל לצד פרמטרים נוספים כמו תוחלת החיים הבריאים ותמיכה חברתית גבוהה מאוד, הם שתרמו למיקום הגבוה של ישראל בדירוג. מצד שני, התחושה היא שאנו עומדים על סף חורבן – הרפורמה המשפטית מנערת אותנו ומביאה את רוב אזרחי ישראל לבלבלה גדולה. אם השיטה עובדת- למה לבקש לשנות אותה? מה זה משנה לכאורה מי יושב בבית המשפט העליון? מה זה משנה מי יושב בראשות הממשלה? כהרגלנו בעזרת התרבות הדתית של יהודי אתיופיה ננסה להשיב על תמיהה זאת.

התורה שניתנה בסיני, גם אצל יהודי אתיופיה, היא אותה תורה בכל מקום. התורה באתיופיה נקראת "אורית", מלשון אורייתא משפה הארמית. אך נראה שהפרשנות למה שכתוב בה משתנה ממקום למקום. כידוע, בתורה קיימת חלוקה לשלוש קבוצות: כהנים, לווים וישראלים, כאשר לשבט הכהונה, ישנו מעמד מיוחד. למרות שכל אחד מישראל יכול להיות חבר בסנהדרין, הרי מלשון התורה משמע שישנה עדיפות מסוימת לכהנים ולוויים. חכמי הקהילה האתיופית מסבירים שהיתרון איננו יתרון מהותי אלא פונקציונאלי. כלומר, התודעה האתיופית היא תודעה רוחבית ולא היררכית. היא רואה את כל המציאות באותו מעמד, ואת כל בני האדם כבעלי ערך שווה. בטבע תפקידים שונים, אבל מבחינה מהותית, כולם שווים בפני הקב"ה. כאשר אנו מדברים על היררכיה, הכוונה היא לראייה השטחית המחלקת את העולם חלוקה מהותית, ולא חלוקה פונקציונלית. כך, למשל, אדם עם כיפה גדולה וזקן נחשב, לפי הראייה השטחית, לירא שמים, בעוד שהחשיבה הרוחבית מודדת יראת שמים על פי קריטריונים אחרים. חז"ל אמרו: "מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום". אלוקים הוא מודל לחיקוי עבורנו. כשם שאלוקים סובל אותנו על חטאינו וחולשותינו, כך אנו מצווים לכבד ולקבל כל אדם. מי שמאמין באלוקים אך בחייו האישיים אין רחמים ואין חנינה, אין דרך ארץ או יושר או ערכים, מה הטעם באמונתו ובלבושו החיצוני? מצד שני, אדם שאוכל נבלות וטרפות אך בשם האמונה בחזון הנביאים פועל למען שכבות מוחלשות ומנסה ליצור צדק חברתי – אליו יש להתייחס כאל מי שעושה רצונו של הקב"ה. אבל לצערנו התפיסה ההיררכית מקשה עלינו לראות את המציאות מתוך פרספקטיבה הוליסטית ואחראית לגופה של עניין ולא לגופו של אדם.

התפיסה האתיופית מציעה לנו לאמץ את התפיסה הרוחבית המעוגנת באחריות אישית, השואפת למצוינות ולעבודה קשה. התודעה הרוחבית מבקשת מאיתנו לראיה מורכבת של המציאות- או אולי דווקא ראיה פשוטה של המציאות. העובדה שהגרמנים היו מפלצות אין פירושה שכל מה שגרמני הוא רע, במידה והצליחו לסרס תופעות אלו מתוכם. וכן על זאת הדרך, העובדה שהיו מלחמות בין יהודים לערבים אין פירושה שכל מה שישראלי, בעיני הערבי, הוא רע. מתוך כך יש לשאול- מה המסרים שמקבלים המשתתפים ביום "הנכבה" ומה המסרים שמקבלים המשתתפים ביום השואה"? העובדה שיוצאי אתיופיה קיבלו יחס היררכי ושיפוטי למנהגיהם ולתרבותם אין פירושה שכל מה שהוא רבני או אשכנזי הוא רע. העובדה שבארצות הברית הייתה עבדות נוראה אין פירושה שצריך להשמיד ולמחוק את תרומתם של המייסדים בניפוץ פסליהם של אבות האומה. מה הבעיה להבין זאת?

התפיסה ההיררכית שאנו נמצאים בה מקשה עלינו להשתחרר מהתפיסות הדיכוטומיות הללו. אנו עלולים לאבד את גן העדן שנוצר פה בעמל רב בגלל מלחמת מעמדות- מי למעלה ומי למטה. מדרש חכמים מספר שהוויכוח הזוגי הראשון בין אדם לחווה, של "הזוג המושלם" היה בחדר מיטות.  וכך כתוב במדרש: "כשברא הקדוש ברוך-הוא אדם הראשון יחיד, אמר לא טוב היות האדם לבדו, ברא לו אישה מן האדמה… מיד התחילו מתגרים זה בזה. אמרה היא: 'איני שוכבת למטה', והוא אומר: 'איני שוכב למטה אלא למעלה שאת ראויה למטה ואני למעלה'. אמרה לו: 'שנינו שווים לפי ששנינו מאדמה', ולא היו שומעים זה לזה". מהיכן ידעו זאת? נראה שפה נעוץ ההסבר העמוק של המדרש של חז"ל- תהיה הסיבה אשר תהיה, חז"ל מלמדים אותנו שתפיסות היררכיות הן אינהרנטיות, דבר מובנה במציאות האנושית. עובדה היא שהוויכוח הראשון- עוד לפני כל התיאוריות- בחדר המיטות של אדם וחווה, התנהל סביב השאלה מי ישלוט? מי הוא המין העליון ומי הוא המין התחתון? מי למעלה ומי למטה? לכן יותר ממה שמדרש זה מספר על אדם וחווה הוא מספר עלינו. אדם וחווה הם אב טיפוס לכל האנושות כולה.

אנו נמצאים בתקופה קשה. כל אחד מאתינו עלול להיות חלק מהבעיה וכל אחד מאיתנו יכול להיות חלק גדול מהפתרון- האחריות היא להבחין ביניהם והחוט הוא דק מאוד, אך זה אפשרי.

(ויקרא תשפ"ג)