ללכת כי כולם הולכים

כשהייתי תלמיד בישיבה התיכונית הייתה לנו את תקופת ה'טרנדים:' כמה תלמידים היו מביאים פריט לבוש 'נחשב' לבית הספר ותוך פחות משבוע וכבר ראית את אותו הפריט אצל כולם.

עד עכשיו אני זוכר איך שחבר שלי היה הראשון שהביא לכיתה את הפליזים הנודעים של 'ג'וזף קאופמן' שביחד עם סנדלי שורש נהפכו לפריט לבוש חובה בכל מלתחה של תלמיד ישיבה או בת אולפנה שמכבדת את עצמה.

חבר שלי אמר לי בקריצה, "חכה ותראה איך תוך כמה ימים כל הישיבה הולכת עם הפליז הזה".

חשבתי שהוא חי בסרט. שהוא מגזים. שזה לא באמת יכול להיות שהלחץ החברתי יהיה חזק כל כך. אבל, הוא צדק: בתוך כמה ימים רוב תלמידי הכיתה התהדרו בפליז של ג'וזף קאופמן. הייתי בהלם. בעיקר מאחד התלמידים שבדיוק לפני יומיים הראה לנו שהוא קנה פליז חדש והנה עכשיו הוא פשוט החליף אותו וקנה את הפליז של גוז'ף קאופמן. רק לא להיות שונה. רק לא להיות מחוץ לעדר.

אחרי שבוע וחצי כמעט כל הכיתה שלנו הסתובבה עם הפליז הידוע. גם אני. כמעט כולם… חוץ מתלמיד אחד שנראה שכאילו עשה לכולם דווקא והגיע עם פליז של חברה סינית לא ידועה. כאילו שהוא עושה לנו להכעיס. בהתחלה קצת גיחכנו עליו מתחת לשפם, אבל היום האמת צריכה להיאמר: הסתכלנו עליו בהערצה. לא הבנו איך לכולנו יש עמוד שידרה ממרגרינה והוא הלחים את עמוד השידרה שלו בפלדת אל חלד.

לא יכולתי להתאפק, ניגשתי אליו ואמרתי לו: "אחי, תסתכל על עצמך: בעוד אני מתבוסס בחולשה שלי וחייב תמיד ליישר קו עם החבר'ה, תראה אותך. אתה לא רואה בעיניים ולא סופר אותם ממטר. אתה מעל לקונפורמיות ולצורך ליישר קו עם החבר'ה. איך אתה עושה את זה?".

ואז הוא היישיר אליי מבט וסיפר לי שזה לא כל כך פשוט: אחרי שהוא ראה איך שכל הכיתה מצטיידת בפליזים האלו הוא הגיע לבית שלו והפציר בהורים שלו לקנות לו גם פליז כזה. כשראה שהם לא מתרשמים אמר להם: "אתם באמת רוצים שאני אהיה שונה מכולם". אלא שאז, כך סיפר לי, העיניים של אבא שלו נדלקו והוא אמר לו בהתלהבות: "בדיוק! תהיה שונה מכולם! כמו כריש לבן בטבע. כמו אריה. רק לא להיות כמו כולם. כמו העדר". ואז אבא שלו שהיה בעל תשובה הזכיר לו איך שלמרות שהוא נולד בקיבוץ של מפא"י ונגזר עליו להיות אדום בנשמה, הוא החליט שהוא הולך לפרוץ לו דרך לבד עד שפילס ומצא את דרכו לעבר היהדות, מותיר קיבוץ שלם בהלם, מלאי מחשבות ולא מבינים מה בדיוק השתבש בחינוך שהוא קיבל.

מאז, בכל פעם שאני רואה תלמיד שלי שמגיע עם חולצה חדשה, נעליים, סמארטפון או כל פריט לבוש אחר שבעצם נקנה ונרכש בגלל שכמה חברים שלו לכיתה רכשו אותו והוא לא רוצה להישאר מחוץ לעניינים, אני חושב על החבר שלי מהישיבה התיכונית ועל אבא שלו שהיו בני חורין אמיתיים בכדי ללכת עם הלב שלהם ולא הלכו רק כי כולם הולכים.

אז אם אתם קוראים את הטור הזה ואתם מכירים ילדים שמגיעים להורים שלהם ורוצים שההורים יקנו להם דברים רק בגלל ש'לכולם יש', רק בגלל שהם עבדים ושבויים של הרעיון שאסור לנו להיות שונים ואנחנו חייבים להיות כמו כולם, תפנו אותם אל החבר שלי מהישיבה התיכונית שסירב לקנות פליז של ג'וזף קאופמן רק בגלל שכולם קנו והוא, כמו שהסביר לו אבא שלו, לא רוצה להיות טונה או דק רקק ששבוי בידי המון. הוא בן חורין אמיתי! ממש כמו הכריש הלבן.

כי בואו נודה על האמת: כולנו רוצים שהילדים שלנו ייפתחו עמוד שידרה ויידעו לסרב ולא להיסחף עם כל החבר'ה בבוא העת. שהם יוכלו להסתכל לכל העדר בלבן של העיניים ולהגיד להם: אנחנו לא הולכים להיות פיונים ולהיסחף אחרי כולם.

אחד מהסרטונים שאני אוהב להראות על קונפורמיות ושיעבוד לחברה, מראה את 'ניסוי המעלית' ואיך אדם שנקלע למעלית שכל שאר הנוסעים בה הם בעצם שחקנים שתולים של ההפקה משנה את כיוון הפנים שלו בהתאם לכלל רק בשביל לא להיות יוצא דופן.

כשאני מראה אותו לתלמידים הם בדרך כלל תופסים את הראש, לא מאמינים לאיזה רמות של חוסר מודעות בן אדם מסוגל להגיע ומתחילים לקבל מושג על זה שההתבזות הזו יכולה לקרות לכולנו רק בשביל שלא נצא יוצאי דופן.

לא נעים לומר, אבל גם מערכת החינוך די מאתגרת אותנו בעניין הזה כאשר גם היא תורמת ומטמיעה בילדים שלנו את הערכים הקונפורמיים בהיותה מתגמלת בתמריצים חיוביים תלמידים ממושמעים שהולכים בתלם ומכחידה כל התנהגות אינדיבידואלית של תלמידים 'מורדים' שלא מיישרים קו.

אז בפעם הבאה שהילדים שלכם יבואו אליכם ויגידו לכם שהם ממש חייבים להשיג את הדבר שלכל הכיתה כבר יש- שבו, דברו איתם ותסבירו להם שאין בעיה שהם יקבלו את מה שהם רוצים, רק שלא ינגנו לכם את הטיעון של ה'אבל לכולם יש'. כי הם לא חייבים להיות כמו כולם.

והנה עוד דרך להגדיר מה זה בן חורין.

(צו תשפ"ג)