הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)
עם התפתחות תוכנת ה- GPT-CHATT וככל שהיא תתפתח ותתקדם, הרבה מקצועות יאבדו מערכם. התוכנה תוכל לכתוב גם אפליקציות ותוכנות בעצמה והרבה משרות הייטק יהפכו למיותרות, ככל הנראה. מי שישרדו יהיו אלה שיידעו לשאול את התוכנה את השאלות הטובות ביותר. גם בכובעי האקדמי אני תוהה כיצד לנצל את התוכנה הזו כמשאב לימודי ולהימנע מלהילחם בו ומה ההשלכה והמשמעות של קיומו על עבודתי. התשובה היא, שאת התלמידים של הדור הבא צריך ללמד לשאול.
חכמת השאלה נדונה בדברי חז"ל בהקשרים רבים. לגבי ייאוש מאבידה היו שתלו את הייאוש בכך שכשהבעלים יודעים שאין להם סימנים בחפץ שאיבדו, ידעו מיד שאין להם מה לשאול לגבי החפץ וכיצד לכוון ולהוכיח את השייכות של החפץ אליהם. השאלה היא הכלי לתאר ולדייק את המציאות שלפנינו.
בהקשר אחר הרמב"ם קובע איזה עיר זכאית שיושיבו בה סנהדרין. וכך כותב הרמב"ם:
"כל עיר שאין בה שני חכמים גדולים, אחד ראוי ללמד ולהורות בכל התורה כולה, ואחד יודע לשמוע ויודע לשאול ולהשיב, אין מושיבין בה סנהדרין אף על פי שיש בה אלפים מישראל" (רמב"ם סנהדרין פ"א, ה"ה).
ההנחה המקדמית היא שמבחינת מספר התושבים העיר מצדיקה הושבת סנהדרין. אולם, צריך שבעיר הזו יהיו גם שני חכמים שיש להם כישורים שונים. האחד חכם שיודע את כל התורה כולה, ויש לו כישורי הוראה מעולים. אבל, השני צריך לדעת להיות בדיאלוג, לשאול, לתחקר, לענות, להגיב ולשמוע. כאן אנו רואים שכשרון השאלה אינו תלוי בהכרח בהיקף של ידע או בחריפות גדולה. הוא קשור ליכולת להאזין, ביכולת לפגוש כל אדם במקום שבו הוא נמצא. השאלה כאן מהווה כלי לקשר בין בני אדם. היא דרך לתרגם את הבנת הלב למילים, להעברת מסרים ולתקשורת. היא חיבור התורה אל הלב.
מסופר על ר' יוחנן, שכשנפטר ריש לקיש הוא לא מצא לעצמו מנוח. שלחו אליו החכמים את ר' אלעזר בן פדת למלא את מקומו של ריש לקיש. וכך מספרת הגמרא:
"נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא. אמרו רבנן: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה – ניזיל רבי אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה. אזל יתיב קמיה, כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה: תניא דמסייעא לך. אמר: את כבר לקישא? בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא – הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא" (בבא מציעא, פד, ע"א).
לפי האגדה הזו כל מה שאמר ר' יוחנן הביא לו ר' אלעזר בן פדת תמיכות וראיות לדבריו. ר' יוחנן מגיב בצער גדול. הוא מתאר את מה שהיה עבורו ריש לקיש. כאשר ר' יוחנן אמר הלכה מיד הקשה עליו ריש לקיש 24 קושיות. ומתוך כך ר' יוחנן תירץ ב 24 תירוצים. "וממילא רווחא שמעתא"- וממילא נעשתה הסוגיה מרווחת ונהירה. ניתן לראות שכאן השאלה היא כלי לחידוד המסרים. כל מורה שמעביר שיעור יודע שהשאלות הטובות מועילות לדייק את המסר המרכזי ולהביא אותו לידי השלמה. כאן השאלה היא כלי לחידודו של נותן התשובה ולבירור מעמיק של המסר אותו הוא מעביר.
בעוד ימים ספורים נשב כולנו בליל הסדר ונדבר על ארבעת הבנים: החכם, הרשע, התם ושאינו יודע לשאול. יש כאן שלושה בנים שיודעים לשאול. כל אחד ממקומו בכלים המיוחדים שלו. הבן המרדן שמתחכם ומנסה להצביע על הכשלים הלוגיים. הבן החכם שאינו מסתפק בדברים הפשוטים ומבקש לרדת לשורש הדברים. והתם שמתחבר לסיפור ולמהות ולא לחשיבה התיאורטית המופשטת או לחקירות הפילוסופיות. אולם, הבן שאינו יודע לשאול הוא הבן שיושב בשקט, באדישות מופלגת ואינו מבקש להתקדם ולברר. הבן הזה הוא הבן הקשה ביותר. הוא אינו מתבונן במציאות ואינו מנסה לתאר אותה, הוא אינו מחפש תקשורת והבנה וגם אינו מסייע לתיקון עולם. לדובב את הבן הזה, זו ההתמודדות הגדולה מכל, ואולי גם משימת הדור.
לע"נ אבי שלום כהנא ז"ל (נלב"ע י' ניסן תשנ"ו).
(צו תשפ"ג)
