הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)מצאנו ברשימה הקודמת עדות לקיומם של שלושה נרות נוספים שהיו מדליקים מלבד נרות החנוכה. נר אחד היו מדליקים בשעת הסכנה בבית, במקום מרוחק מהנרות, כדי להשתמש לאורו. נר אחר היו מדליקים בסמוך לנרות החנוכה, כדי למנוע מצב שישתמשו לאורם. בנר נוסף היו משתמשים כדי להדליק את נרות החנוכה.
בימינו, כששעת הסכנה חלפה, ברור שאין צורך בנר הראשון, לפי שתאורת החשמל החליפה אותו (משום כך אין לכבות את האורות בבית בזמן הדלקת נרות החנוכה אלא להפך; יש דווקא להדליקם). וכך נותרנו עם שני שמשים, המוזכרים להלכה בשולחן ערוך (או"ח תרעג, א):
" ונוהגים להדליק נר נוסף, כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה".
לדברי מרן, לנרות החנוכה יש להוסיף נר אחר, שאותו היו מעמידים במרחק מה משאר הנרות. תפקידו של נר זה היה לשמש את האדם במידה והוא יבוא להשתמש באור נרות החנוכה (ולכן נר זה צריך לעמוד בסמיכות להם), אבל מצד שני אסור היה לו לעמוד קרוב מדי, זאת כדי שיהיה ניכר כמה נרות הודלקו לפי חשבון הימים וכן שיהיה בולט ההבדל בינו ובין הנרות שאסור להשתמש לאורם.
מובן מדברי הפוסקים, שהם חששו מצירופו של נר נוסף שכזה לנרות החנוכה, כפי שעולה מדברי הרמ"א:
" ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבהן מדליק הנרות, והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר".
הרמ"א מקפיד לא להציב מלכתחילה נר נוסף לצד נרות החנוכה אלא להשתמש בנר שאתו הדליקו הנרות לשם כך. ומדוע דרך זו עדיפה? כי בכך ניכר טוב יותר שאין נר זה ממניין נרות המצווה (שהרי בנרות המצווה אסור להדליק את שאר הנרות). מוסיף על כך הרמ"א, שעל השמש הזה להיות ארוך משאר הנרות כדי שאם ישתמש לאור הנרות, עיקר השימוש יהיה ממנו. מכאן צומחת מסקנה פרדוקסלית: דווקא הנר שאינו של מצווה הוא המאיר יותר מכל נרות החנוכה.
בהערת אגב נעיר, שמדברים אלו של הרמ"א עלה המנהג להציב את השמש במקום גבוה או נמוך יותר משאר הנרות. מי שמדליק את נרות החנוכה בפתח ביתו, שם המצווה היא להניחם בפחות מי' טפחים, יצטרך לעשות את השמש גבוה משאר הנרות, כדי שאם יבא להשתמש לאור נר, יהיה השמש הנר שזמין לו ביותר. ואם מדליק את הנרות בחלון, בגובה, הרי שעליו לעשות את השמש נמוך משאר הנרות, כדי שהוא יהיה זמין לו ראשון (מחצית השקל שם).
עד כאן לגבי גלגולי מנהג השמש. וכיצד כל זה מתקשר למציאות בימינו?
כיום אין זה נהוג להשתמש כלל בנרות אלא בתאורת חשמל. גם במקרה של הפסקת חשמל רובם המוחלט של האנשים משתמש היום בתאורת הפלאפון, כך שהשימוש בנרות איבד את משמעותו, וממילא אין עוד כל חשש שמאן דהו יבוא להשתמש בנרות החנוכה. מסיבה זו נראה בפשטות, שכשם שהנר הראשון שעליו דברנו (אותו שהדליקו על השולחן בשעת הסכנה) התבטל בעקבות השימוש בחשמל, כך ראוי להיות גם דינו של הנר שהונהג להציבו בסמוך לנרות החנוכה – הן לדעת מרן והן לדעת הרמ"א. הרי אף אחד לא חושב להשתמש באור השמש. עובדה היא שגם מי שמניח את הנרות בגובה, מציב לעתים שמש גבוה, ומי שמדליק בפתח מציב שמש נמוך, הכל בהתאם למבנה החנוכייה. הוסף לכך את החשש שהצבתו של נר זה תבלבל את מספר הימים, ותגרום לכך שהשמש יאיר יותר מנרות המצווה, והרי לנו סיבה חזקה לבטלו.
עם מה, אם כן, נותרנו ביד? עם השמש השלישי, שבו משתמשים לצורך הדלקת הנרות. ואולם, כפי שראינו, את השמש הזה אין שום בעיה לכבות מיד לאחר ההדלקה. וכך אכן נראה שראוי לנהוג. (מקץ תשע"ח)
