נשמת התורה

משימתנו– להיות קשובים לנשמת התורה, להגן עליה ולהאדירה

אבות ג', י"א

"רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא".

משנתנו מיוחסת לרבי אלעזר המודעי, תנא בן הדור השלישי, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי. המשנה מתארת אדם שחזותו חיבור ליהדות ולהלכה, אך פנימיותו רקובה. אדם המכיר את הטקסים והמועדים ואף שותף להם במידה זו או אחרת, נאחז בסממניהם, אך בה בעת בועט במהותם. גישה זו מדגימה פרקטיקה דתית "מורעלת", והיא חטא גדול, שעונשו כיליון – אי תחיית הנשמה.

"הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים…", זעם ונקמנות מאפיינים את האדם, המעוניין לשרוף ולהרוס את המבנה על יושביו – להציג את ערוות הדת ולבייש את מוסְרה ברבים. אדם זה אינו פועל בביתו, בשקט, אלא תר ומחפש אחר העיניים, שיצפו בו מתגרה בסמכות שמים.

גלוי וידוע לאנשי הטיפול, שמאחרי הזעם וההתגרות, חבויים רגשות נוספים. על פי רוב, מדובר בצמד הרגשות: ייאוש וחרדה. יש מקום לשער כי "הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת…", מיואש מחוסר השגת קרבה למושא אהבתו (הבורא, השכינה). ולפיכך, הוא מתריס בראש חוצות, כמחזר בפני אהובתו או כבן המצפה להוכחה (כלשהי) מאביו, שהלה  מבחין בו וער לקיומו ולצרכיו. חרדתו של אדם כזה, מתעצמת וגדלה – כאשר הוא מבין, כי לא משנה כמה יתנגד לה' וישמיץ את דתו וטקסיה, לעולם יישאר זקוק וכמהּ לרוך ולחמלה, לחסד אלוקי.

מבטו של רבי אלעזר, מופנה לטעמי, אל הפרט, אך לא פחות מכך, אל הקהילה בה הוא חי ופועל, ואשר נוכחת וערה למעשיו. הביטויים באמצעותם מתוארת ההתנהגות התוקפנית – שייכים לזירה של אלימות אינוס והשפלה: הַמְּחַלֵּל, וְהַמְּבַזֶּה, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ, וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים… אדם המנהל בדרך זו את מערכת יחסיו ובריתו עם אלוקים ואדם, גם אם בידו החוזה החתום והפרקטיקה – תורה ומעשים טובים, הריהו עבריין ופושע ודינו הרחקה מן העדה ומגורלה – שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. נשמת התורה מוטלת כאן על הכף, ומשימתנו – להיות קשובים לה, להגן עליה ולהאדירה.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(תזריע מצורע תשפ"ג)